העברת שרביט או שותפות בין-דורית בעסק המשפחתי / דר תמר מלוא

אביו של מיכאל הקים את העסק המשפחתי לפני כארבעים שנה. כבוגר טכניון שהתייתם מאביו בגיל צעיר, הוא נשא על כתפיו את עול הפרנסה של אחיו הקטנים, אשתו ובנו התינוק. אמו של מיכאל עבדה יחד עם אביו מאז ייסוד העסק. המפעל גדל ושגשג, והעומס על המייסד גדל אתו. בגיל 73 הוא היה אולי רוצה להפחית קצת מהעומס, אבל מאידך, יש עדיין הרבה חלומות שלא הגשים ותכניות שלא מימש. ומלבד זאת, הילדים עדיין לא מוכנים…. הם לא יודעים לתקשר עם הלקוחות הותיקים, מבזבזים כספים בקלות ומפחדים לקבל החלטות. אין לו ספק שביום מן הימים העסק יעבור אליהם (הרי לכאורה, עבורם בנה אותו…), אבל בינתיים אין דחיפות. ומתחת לאמירות העלולות להישמע כתירוצים להחזקת השליטה, מסתתרת דילמה כבדת משקל.

מה יקרה לי (המייסד), ביום שאחרי העברת השרביט?

בניגוד לדעה הרווחת לפיה מייסדים נמנעים מלהעביר נכסים לילדיהם בשלב מוקדם, מתוך שתלטנות ותחושת כח, אנחנו מוצאות שוב ושוב שהדבר נובע מתחושת אחריות לעצמם ולעסק. התנתקות ממפעל החיים, מתחום העשייה העיקרי (ולעיתים קרובות הבלעדי), מאורח חיים ומזהות של "בעל העסק", עלול להיות חסר תחליף ומסוכן. אף אחד לא צועד בשמחה אל עבר השקיעה, ונמוג. ברוב המקרים, גם העסק והמשפחה זקוקים להדרכה, עצה, חכמת חיים ונסיון של המייסד, גם אם אינם זקוקים למעורבותו היומיומית בתפעול השוטף.

מייסדים ויזמים אינם תמיד בטוחים באהבה של משפחתם וביכולתם לקיים קשרים עם בני משפחתם, כאשר התלות הכספית לא תהיה ביניהם. אם לא פיתחנו את היכולת לדבר ולבלות יחד, מחוץ לקונטקסט העסקי, יש חשש (אמיתי) לאבד את האהובים, ברגע שהעסק והנכסים יצאו משליטתי. אף אחד לא יכול לקחת סיכון שכזה!

אז מתי מעבירים את השרביט?

כל משפחה היא "מדינה" וככזו, יש לה חוקים משלה, בעיקר בישראל, שבה אין מיסי ירושה. פגשנו בעלים של עסקים קטנים אשר בחרו להעביר את מלוא הבעלות על העסק לילדיהם, כשהילדים היו בשנות השלושים המוקדמות. הילדים עמדו בציפיות והעסק התפתח וגדל. הדילמות של מיכאל נחסכו מהם, אך ברקע נשארה תחושת נטישה, בעיקר בנקודות החלטה קריטיות. חשוב עוד יותר הוא העיקרון שילדים רוצים לדעת שהוריהם מוגנים ומובטחים כלכלית. אם ההורים העבירו את הנכסים בלי להבטיח את כל צרכיהם האישיים לימי זקנתם, הם עלולים להיות תלויים בהחלטות ילדיהם, בעלי העסק. זהו מצב רע לכולם.

מקרים מוכרים יותר הם אלו שבהם המייסד מצווה את העסק והנכסים לילדיו, אחרי הגיעו ל- 120. עד אז, מיכאל ורבים אחרים מדור ההמשך שבחרו לעבוד בעסק המשפחתי, יעשו זאת במעמד של שכירים ו"בעלים לעתיד. עם תוחלת החיים המוכרת לנו היום, ייתכן שהבעלות תגיע לידם כשיגיעו קרוב לגיל פרישה. המשמעות המעשית היא שמשפחה בעלת עסק חייבת לעבוד בשיתוף פעולה במישורים רבים ומגוונים, הרבה אחרי שהדורות במשפחות אחרות כבר נפרדו והלכו לדרכם. אנחנו מאמינות שכאן טמונה ההזדמנות לבניית שותפות בין הדורות, אשר תהווה פלטפורמה לחיזוק המשפחה ולגדילה עסקית.

שותפות בין-דורית, במקום העברת שרביט.

יותר ויותר משפחות בוחרות היום להעביר את העסק לדור הבא, באופן הדרגתי, כך שבמשך תקופה ארוכה יחזיקו שניים (ולעיתים אפילו שלושה) דורות, במניות העסק. יש הבוחרים להשאיר את רוב המניות בידי ההורים ולחלק את השאר המניות באופן שוה בין חברי דור ההמשך. אחרים משאירים מניית שליטה בידי המייסדים ומחלקים את המניות הרגילות לדור ההמשך. כך או כך מתאפשרת התחלה של שותפות בינדורית, והזדמנות לבנות יחד את העסק והמשפחה, להגן על הדור המבוגר, וללמד אחריות ובעלות לדור הצעיר.

העברת חלק מהבעלות על נכסי המשפחה לדור ההמשך, עוד בחיי ההורים, עשויה להוציא את העוקץ גם מסינדרום ה- Paper Rich Cash Poor, האופייני כל כך לדור השני והשלישי בעסקים משפחתיים. חלוקת מניות לדור ההמשך מאפשרת לצעירים ליהנות מדיבידנד, ליצור הלימה בין רמת ההכנסות לרמת ההוצאות, לפי בחירתם, ומעל לכל, להיות בוגרים בלתי תלויים בהוריהם, ובוחרים את סגנון חייהם. ההורה מצידו, יוכל לכבד את ילדיו ולהתייחס אליהם כשותפים, כאשר ישתחרר מתפקיד "גומל החסדים" של ילדיו הבוגרים.

"עשה לך רב…" נאמר בפרקי אבות. יועצים טובים יכולים ללוות את המשפחה בתהליך ההחלטה מתי וכיצד ליצור שותפות בינדורית וכיצד לטפל נכון באספקטים הפיננסיים, מיסויים ומשפטיים של המהלך. חשוב לזכור שלא רק הפתרון צריך להיות מתאים. חשוב שהתהליך עצמו יהווה דוגמא לעקרונות שעליהם תושתת השותפות החדשה. המהלך צריך לכן להיעשות מתוך שקיפות, לעודד דיאלוג פתוח ולהגדיר בבהירות את מקומו, זכויותיו וחובותיו של כל אחד מהשותפים. רק כך ניתן יהיה לשמור על האמון והכבוד בין בני המשפחה – שני יסודות מפתח שבלעדיהם שום שותפות אינה מתקיימת.