מנייה בטוחה מדי
אשה ממשפחה בעלת אמצעים אמרה לי לאחרונה, "אני אומרת לבנותיי: אל תתחתנו עם המנייה. תתחתנו עם האופציה". צחקתי יחד איתה, צחוק של הסכמה מנומסת, אבל המשפט המשיך ללוות אותי והחלטתי לברר לעצמי את משמעותו.
הפוסט הזה כתוב לכבוד אותה אשה, לה ולבני דור ההמשך של משפחות העושר, בנים ובנות. אני מכוונת לאלה המתאמצים למצוא את מקומם ודרכם, וגם אלו שעדיין לא שאלו את עצמם מי ומה אני. ואם קורא שורות אלו הוא הורה, מותר גם לך להציץ: אולי תוכל להרוויח עוד מעט הבנה לבן /בת האהובים ולמה שעובר עליהם, והדילמה האם להיות מנייה או שמא אופציה.
מנייה, על פי ויקיפדיה, היא "נייר ערך המקנה חלק בבעלות בחברה המקנה … זכות הצבעה, זכות לקבלת דיבידנד וזכויות בפירוק….. חלק מהזכויות שמקנות המניה הן זכויות כלכליות (כספיות), ומכאן שהמניה היא נכס השווה כסף". ואילו אופציה לפי ויקיפדיה היא "חוזה בין שני צדדים, שבו כותב האופציה מעניק לרוכש האופציה זכות לרכוש או זכות למכור נכס כלשהו תמורת מחיר קבוע מראש, במועד קבוע מראש או לפניו". כישראלים, רובנו מכירים דווקא את כתב האופציה הניתן לעובדים בחברות היי-טק כחלק מסל התיגמול שלהם, עוד לפני יציאת החברה לבורסה.
המנייה, אם כן, היא נייר שיש לו שווי כספי ידוע. הערך הכספי עשוי להיות משמעותי, גם כאשר מחזיק המנייה הינו פאסיבי. גם לכתב האופציה יהיה ערך כספי מוגדר, בשלב כלשהו, זהו "פוטנציאל לערך" שייתכן ויתממש וייתכן שלא.
כתב אופציה דומה בעיניי לכרטיס כניסה להצגה, הנמכר רק לצוות בתקופת החזרות. ייתכן שההצגה תהיה להיט ענק, וייתכן שהמסך לא יעלה עליה אפילו בהצגת בכורה. אבל בעת מכירת הכרטיס, אולם החזרות שוקק אנרגיה של עשייה: המטרה סומנה, התשוקה להצליח בוערת והצוות מרגיש שהוא יודע מה עליו לעשות ולאן הוא הולך כדי לממש את ההבטחה. יש אדרנלין. יש אמונה ביכולת. יש התרגשות. יש עבודה קשה.
והמניה? הערך שלה ידוע מראש אבל הדרך למימושה אינה כוללת כל ריגוש או עבודה קשה.
רוב הצעירים שאני פוגשת בעבודתי הם "מניות". השווי הכספי שעומד מאחרי שמם ברור. ההשפעה שלהם על כך קטנה, והמשפחה מייעדת להם מקום די פאסיבי של המתנה עד שמשהו יקרה, אם בכלל. אבל מדי פעם אני פוגשת "אופציה": צעירה או צעיר עם ברק בעיניים, עם מטרה ועם תחושת התקדמות ממקום א' ליעד ב'. אני מיד נדבקת בהתלהבות של צעירים אלו ושמחה בשבילם.
נפגשתי עם גבר בתחילת שנות הארבעים לחייו במסגרת היכרותי עם בני משפחתו, שאיתה עבדתי על אמנה משפחתית. היה לו תפקיד ניהולי בכיר בעסק המשפחתי וגם לא מעט קונפליקטים עם אביו, על ניהול העסקים ועתידם. אבל היה לו משהו נוסף: עולם שהוא בנה בנפרד ממשפחתו, שבו פיתח עסק קטן משלו. הוא אסף חבורה של צעירים כמוהו, דור המשך למשפחות עשירות, והקים איתם עמותה שעסקה בפיתוח וטיפוח ילדים במצוקה.
נפגשתי איתו רק פעם אחת, כי הוא לא נזקק לדבר ממני ולא רצה גם להיות מעורב בשיחות המשפחתיות. אבל מה שבלט לי הייתה תחושת הכיוון וההתקדמות. מרגע שהוא נכנס לחדר היה ברור שהוא במסע שיש לו יעד. הוא היה נלהב, נחוש וממוקד, והוא בחר בדרך זו למרות קשיים לא מעטים.
כאמור, הוא היה מקרה די נדיר. מתוך הבנה והערכה לקבוצה הגדולה של בני דור ההמשך במשפחות השפע, אני תוהה: האם אפשר לעשות את הדרך חזרה? האם ניתן להפוך מ"מנייה" ל"אופציה"? האם אפשר להניח בצד את הוויית ה"מנייה" ולהכניס לחיים מטרה ברורה, תשוקה, מאמץ וחתירה למימוש, או שעצם העובדה שנולדת למשפחת שפע "גוזרת את גורלך" להיות "מנייה"?
התשובה היא חיובית.
סקר שערכו בנק מורגן סטנלי וחברת הייעוץ קמפדן, ואשר התפרסם במאי 2012, עסק בדור ההמשך של משפחות בעלות נכסים של 100 מיליון דולר ומעלה. 30% מהצעירים שהשתתפו בסקר אמרו שהם כבר בנו לעצמם נכסים משמעותיים, מעבר לנכסים של המשפחה. ניתן אם כך לעשות את הדרך ההפוכה ולהפוך מ"מנייה" ל"אופציה", שהרי זו הדרך שהביאה אותם 30% למקום בו הם נמצאים. אגב, אין לי ספק שבין המשתתפים בסקר היו צעירים נוספים שהצליחו לעשות את הדרך חזרה בתחומים שאינם פיננסים, אלא בענפים כמו אמנות, חינוך, מדע, פילנתרופיה, או פוליטיקה.
ובחזרה להמלצה שנותנת האישה שפגשתי לבנותיה. היא עזרה לי לתת כותרת לעבודת ליווי ארוכה וסבלנית שאני עושה עם צעירים, דור שני, שלישי או רביעי לעושר, בה אני מחפשת איתם את הדרך לחזור ולהיות "אופציה": לזהות את הפוטנציאל, להגדיר כיוון, לחוות את ההתקדמות והלהט המאפיינים כתבי אופציות בחברות היי-טק.
איך עושים את זה? אשמח לשוחח על כך וגם להפגיש איתכם עם אלו שהצליחו. כיתבו אליי לכתובת tamar@dorot.biz. שלכם, תמר.
* * *
כמו תמיד, התמונה המצורפת היא של הצלם המוכשר יובל דביר. כמו הילדה הבונה את מגדל הקוביות שלה, כך בן הדור הממשיך מתמודד עם הקוביות שלו ועם הרצון שלו להיות בעל מגדל משלו. ניתן לראות עבודות נוספות של יובל באתר שלו:www.yuvaldvir.com.