להכשיר את ילדיכם המתבגרים, אז מתי זה רלבנטי?
התלבטתי האם להעלות פוסט חדש, בעיצומם של ימי מלחמה. הראש עסוק במעקב אחרי החדשות, הלב דואג לחיילים והאזניים קשובות לאזעקות. ובכל זאת, מכיון שכולנו מנסים לשמור על חזות של שיגרה, חשבתי שגם אני אמשיך בשלי, או לפחות אשתדל.
בין אזעקות, יירוט רקטות ותקיפות מהאויר, הלכו לעולמם בשבוע שעבר שני אנשי עסקים ידועים שעמדו בראש חברות גדולות במשק: דוד עזריאלי ושלמה שמלצר זיכרונם לברכה. מותו הפתאומי של שלמה שמלצר טלטל את קהילת בעלי העסקים. פתאום, לרגע אחד, אי אפשר היה להתעלם מהמחשבה שגם לי זה יכול לקרות, ורבים החלו לשאול את עצמם: האם נערכתי? האם הכנתי את ילדיי? מה יקרה אצלי אם אני לא אהיה? מה יהיה גורל העסק בלעדיי?
שאלות מטרידות שנוח כל כך להסיט הצידה מפני עיסוקים דחופים.
ולמרות הטלטלה, כששוחחתי עם בעלים של עסק גדול ואמרתי לו ששמעתי שהוא מתעניין בנושא תכנון ההמשכיות בעסק שלו, הוא ענה: "כן, אכן דיברנו על זה. אצור איתך קשר כשזה יהיה רלבנטי". הודיתי לו בנימוס, ולעצמי חשבתי: מתי זה יהיה רלבנטי? מה צריך לקרות כדי להפוך את הדיון הזה, של היום שאחרי, לדיון רלבנטי?
ברוח הימים האלו לא יכולתי שלא לחשוב על האנלוגיה למצב. תארו לעצמכם שממשלת ישראל היתה מחליטה לטפל באיום שיגור הרקטות רק כאשר "זה יהיה רלבנטי". איך היינו נראים כעת, אחרי מאות טילים?
לשמחתי, לא כולם חושבים כך. התגובות הרבות שקיבלתי בעקבות הפוסט הקודם על מעגל הנתינה והבקשות לקבל את הספר, הוכיחו לי שהורים רבים מבינים את הצורך לתכנן את הנתינה, מכירים בחשיבות של בניית השותפות בין האחים ומעוניינים להכשיר את ילדיהם לעצמאות ומימוש. גם הורים אלו שאלו את עצמם ואותי, "מתי זה רלבנטי?", אבל אצלם זו שאלה אחרת. הם באמת רוצים לדעת מתי נכון להתחיל בהכשרה ומה כדאי לעשות, ומתי. התשובה לשאלה הזו היא מטרת הפוסט הנוכחי.
עבודתי רבת השנים עם משפחות לימדה אותי שהפרמטר הקובע הוא גיל דור ההמשך, ולא גיל ההורים. בין אם ההורה מבוגר ורוצה להאט את הקצב, ובין אם ההורה עדיין בשיא כוחו והשפעתו, צעיר או צעירה שסיימו את לימודיהם ומשתלבים בעולם העבודה שואלים את עצמם: "מה היחסים שלי עם העסק המשפחתי של הוריי? האם אני רואה את עצמי משתלב בו?". גם כאשר הנושא אינו מדובר בבית כלל, וגם כאשר יש לצעירים תשוקה חזקה למקצוע שאינו קשור לעסק המשפחתי, השאלה עדיין קיימת. אין בזה שום יוצא מן הכלל.
בארץ, בגלל השירות הצבאי, שנת השירות והטיול שאחרי הצבא, מתחילים לחשוב ברצינות על נושאים אלו סביב גיל 27-29. כשקיימנו ב- UBS סמינר לדור המשך הגבלנו את ההשתתפות לגיל 25 ומעלה. רוב המשתתפים היו סביב גיל 30, שכן זהו הזמן בו השאלות האלה תופסות מקום מרכזי מספיק בחיי הצעירים. ואכן, משתתפי הסמינר כולם, בין אם עבדו בעסק של הוריהם ובין אם לאו, הבינו שיהיה עליהם לעבור את המסלול שייקח אותם מ"ילדים של", או נהנים מהשפע שההורים יצרו, לבעלים אחראים על עסקים או נכסים. לשם כך הגיעו לסמינר.
לכן, אם אתבקש לתת "נוסחה" העונה לשאלה, "מתי זה רלבנטי?", אומר שאם יש במשפחה בן או בת שהגיעו לגיל 25-28, צריך להתחיל לשים את נושא ההמשכיות על השולחן. גם הורים שאמרו לי שהבת / בן "ממש לא בכיוון של העסק המשפחתי", התפלאו לגלות כמה שאלות חשובות יש לילדיהם סביב העסק המשפחתי, כשהתחלנו את התהליך המשותף.
ובנוסף, יש משהו חשוב שאפשר וצריך להתחיל לעסוק בו כבר כשהילדים בגילאי העשרה. אנחנו ב"דורות" קראנו לו: "מודל משפחתי לניהול עצמי", והרציונאל הוא פשוט.
הילדים שלנו מבורכים! ההצלחה שלנו מעניקה להם הרבה יותר ממה שהיה לנו בצעירותנו: יותר כסף, יותר חפצים ויותר אפשרויות בחירה. הם היו רוצים לנהל את עצמם, אבל לא בטוח שהם יודעים איך. הם לא רוצים דגים, הם רוצים לקבל לידיהם את החכה, הם רוצים שההורים ילמדו אותם איך לתרגם בעצמם את השפע לחיים מאושרים. את הלמידה הזו צריך לעשות בגילאי העשרה של הילדים.
לשם כך בנינו תכנית בת 3 מפגשים, המאפשרת להורים להכשיר את ילדיהם המתבגרים ל:
- ניהול כסף (קבלת אחריות להוצאות אישיות, ניהול תקציב חודשי, מודעות לחסכון).
- הצבת יעדים והשגתם (תהליך של תכנון, השוואה, ולמידה לצורך מימוש רצון, יכולת לעמוד בהתחייבויות, ניהול דיאלוג עם ההורים).
- שימוש נכון במשאב הכסף (מבין מה חשוב לו, מתעדף, עומד בפיתויים, מפריד את הקשר הסמוי בין מתן כסף לבין מצבי רוח וכעסים).
כאמור, התכנית מיועדת להורים, והם המעניקים את הכלים לילדיהם. הורים שעברו את המפגשים אמרו שהכלים שקיבלו איפשרו להם לעבור מעמדה של תגובה למציאות שהילדים יוצרים, למצב של תכנון ויוזמה של הענקת מיומנויות וכלים – ללא ספק תחושה נפלאה!
אז בין אם ילדיכם הגיעו לגיל 27 ומעלה, ובין אם אתם מגדלים ילדים בגילאי העשרה, נושא השפע והבעלות הוא בהחלט "רלבנטי", ויש מה לעשות.
צוות דורות ישמח לספר לכם עוד על כל אחת מהתכניות.
בתפילה לימים שקטים ולחזרה מהירה של הבנים.
שלכם, תמר מלוא