אווירת משבר - ברכת המשבר
בלשכת ראש הממשלה יש כעת אווירת משבר. בעוד מספר ימים תעסוק התקשורת כבר במשבר בשלטון המקומי, יחסי דתיים-חילונים, משק המים או המשבר הכלכלי העולמי. במילים אחרות, אווירת משבר היא חלק מהשיגרה שלנו.
השימוש במונח "משבר" רווח כל כך אצלנו, שנראה כאילו הוא שם קוד. אם יש אזעקה צריך להיכנס לממ"ד. אם יש משבר צריך…. לא ברור בדיוק מה. אבל מכיוון שהתרבות בת שלושת אלפי השנים שלנו רוויה משברים, זהו תיוג שאנחנו חיים אתו כחבר ותיק ומוכר וכבר יודעים שצריך עכשיו להיכנס לדפוס פעולה שעיקרו "דחוף דוחה חשוב".
כמעט כל עסק מצליח סוחב עימו לפחות סיפור אחד על משבר מאיים והתמודדות מוצלחת, שיצרו מצב חדש ונכנסו לאתוס כציון דרך בהתפתחות העסק. משפחת ורטהיימר עמדה בפני איום קיומי כשהמייסד עבר תאונת דרכים קשה. כניסתו של הבן למילוי מקומו של האבא היוותה מקפצה לעבודה משותפת של אב ובן ולהצלחה המסחררת המוכרת לנו היום. פתיחת המשק הישראלי ליבוא והקלות במטבע זר בשנות השישים חיסלה עסקים רבים, ובמקביל גם שימשה מנוף לשינוי פעילות וגידול עבור כמה עסקים קטנים שהפכו לחברות מובילות.
כשמקשיבים לסיפורים האלה, הם כוללים תמיד זיהוי מדויק של האיום, ניהול המשבר באופן חד-משמעי ומתוזמן היטב על ידי אדם אחד והתגייסות של השאר על פי הקו שלו. יש בהם מרכיב של מחיר ששולם עבור היציאה מהמשבר, יחד עם הזדמנות חדשה שנולדה מתוכו.
דבר ידוע הוא שבסינית, המילה "משבר" כתובה כצירוף של שני סימנים: אחד מסמל שבירה והשני הזדמנות. אבל אין צורך להרחיק עד סין. בשפה העברית משבר הוא "שבירה", אבל "שבר" הוא גם מזון: אחי יוסף ירדו מצרימה "לשבור שבר". גם השפה העברית יודעת שמשבר הוא התחלה חדשה ולצד הקושי והאיום, מדובר בשינוי מזין ומחזק.
כשמדובר בעסקים משפחתיים, ישנו סוג אחד של משברים שממנו משפחות פוחדות כמו מאש: הריבים הפנימיים, אלו שמקורם בקונפליקטים בתוך המשפחה. כדי להימנע מעימות גלוי מוכנים בני משפחה לתמוך בהחלטות שאיתם אינם מסכימים, כמו להחזיק בעסק בן משפחה בתפקיד שאינו מתאים לו במשכורת מיותרת, לעכב יוזמה עסקית מבטיחה ועוד.
נכחתי פעם בישיבת הנהלה של עסק משפחתי, בה עלתה לדיון השקעה של מיליון אירו לצורך רכישת ציוד חדש למפעל. בן המשפחה שניהל את המפעל הציג את ההצעה והסביר מדוע היא נחוצה, וכל ארבעת בני המשפחה שנכחו בישיבה הצביעו פה אחד בעדה. ההשקעה אושרה בקלות. כשיצאנו מחדר הישיבות אמרה לי האחות: "אני חושבת שהציוד החדש אינו נחוץ לנו וההשקעה מיותרת. אבל לא אצביע בניגוד לדעת אחי, כי אינני יכולה לפגוע בו".
לא תמיד יש להימנעות מריב תווית מחיר כל כך ברורה ומיידית כמו מליון אירו, אבל לאורך זמן המערכת מתרגלת להתנהל כאדם שראשית הגבילו את אורך צעדיו, אחר כך קשרו לו יד אחת, בהמשך צמצמו את טווח התנועה של הצוואר, וכתוספת סתמו את אוזניו. גוף חי לומד להסתגל לכל אחת מהמגבלות, אבל התוצאה המצטברת היא נכות, תפקוד מעוות ופגיעה בכושר התחרות. כשהמתבונן החיצוני מביע תמיהה אומרים לו: "ככה זה אצלנו. זה בסדר, ככה אנחנו מתנהלים".
התיאור הזה יכול להישמע אבסורדי, וכמעט מגוחך. המתבונן הזר ישאל, "למה אנשים משלמים מחירים מיותרים כאלה?" התשובה היא שריב פתוח בתוך עסק משפחתי, כשאין כלים לנהל אותו באופן בונה, עלול להיות כמו לבנת חבלה שמתפוצצת באמצע החדר. האיום לאבד משפחה, פרנסה, חברים וקריירה בבת אחת הוא ממשי ומוחשי, ועם זה אף אחד לא מוכן לשחק.
את ההבנה הזו יש הממנפים לצורך יצירת שינוי. זה נקרא משבר יזום. בעיצומו של תהליך גיבוש אמנה משפחתית בין שלושה אחים השותפים בעסק באירופה, קיבלתי יום אחד טלפון מאחד האחים: "הביקור הבא שלך אצלנו מבוטל", הוא שאג לתוך הטלפון, "אני מפסיק את התהליך כאן ועכשיו". בהמשך השיחה, לאחר שמעט נרגע, הוא סיפר לי שהאח המנהל ביצע העברה בנקאית מהחברה לחשבונו הפרטי על סך 750,000 דולר. "אין על מה לדבר יותר. כל הכלים נשברו", אמר לי.
הייתי בהלם. אני מכירה את שלושת האחים ויודעת שאיש מהם אינו גנב, וכי המחוייבות שלהם לעסק המשותף היא טוטאלית. אז מה הסיפור? התחלתי לגלגל בראשי את המפגשים האחרונים שלנו ואת התקדמות תהליך גיבוש האמנה המשפחתית, ונזכרתי באי הנחת של האח המנהל מההתעקשות של שני אחיו לגבי נקודה מסוימת בהסכם השותפים. בתוך הדיון הוא קיבל את דעתם, כדי לאפשר התקדמות. הנושא כאילו נסגר והדיון עבר לנושא הבא, אבל אני ראיתי שהוא יצא מהפגישה בלב כבד. האם ייתכן שיש קשר בין הדברים? לא סביר. מה הקשר בין אי הסכמה לגבי סעיף באמנה המשפחתית לבין "גניבת" כסף מהחברה? החשד ניקר במוחי.
החלטתי להמר על השערתי. התקשרתי לאח המנהל ואמרתי לו שאני מבינה שהוא החליט לצלצל בפעמון גדול כדי להתריע על מה שנתפס בעיניו כסכנה שאסור לעבור עליה לסדר היום. ביקשתי להיפגש אתו בדחיפות. שיחתנו אכן הבהירה לי, ובעצם גם לו, שהוא יזם משבר כדי ליצור שינוי במהלך הדברים, כאשר הרגיש שבדרך הקונבנציונאלית לא יוכל להטות את המסלול מהכיוון שנראה לו מוטעה ומסוכן.
במקרה הזה המשבר היזום היה כה דרמטי, שלא היה קל לשכנע את אחיו שהמניע איננו בצע כסף ומרמה פשוטה. אבל התוצאה הייתה שהתקיים דיון מחודש על הנושא שבמחלוקת, ההחלטה שונתה ומיותר לציין שהכסף הוחזר. פצע המשבר הגליד יחד עם הצלקת שלו, שנשארה למזכרת עולם.
רוב המשברים היזומים אינם כל כך דרסטיים. לעיתים קרובות היוזם מודע רק באופן חלקי, אם בכלל, לכך שהוא יזם משבר. אבל הניסיון לימד אותנו שכאשר מישהו במערכת המשפחתית חורג באופן בוטה ולא סביר מהסכם או מאופן התנהגות מקובל במערכת שלו, כדאי לעצור ולבדוק. אישית, אני מניחה תמיד שאנשים מנהלים את מעשיהם באופן שקול ואחראי, וכאשר הם עושים משהו שנראה על פניו חריג וטיפשי, יש להם סיבה לכך. המניע יכול בהחלט להיות אמירה בנוסח, "שברתי את הכלים כדי שתראו שאי אפשר להמשיך בדרך שהביאה אותנו עד כאן, חייבים לעשות שינוי".
האם הייתי ממליצה על ייזום משבר? לפעמים כן. זה דומה לביצוע ניתוח אלקטיבי: אם אפשר לבחור את המקום הטוב ביותר, הצוות הרפואי המתמחה ביותר והמועד האופטימלי, כדאי ללכת על זה. בעיקר כשדחיית הניתוח עלולה להביא לכך שהוא יצטרך להתבצע בתנאי שדה ובסכנה גדולה הרבה יותר.
שימוש בטקטיקה של משבר יזום הוא כמובן הימור. אם הצד השני יפענח נכונה את המהלך, ייווצר סיכוי לשינוי, אבל טעות בזיהוי עלולה להחריף את הקונפליקט ולהוביל אותו לדרגת המשבר הבאה. ואז, במדרגה הבאה תיבחן מחדש היכולת של המערכת לשבור שבר, או חס וחלילה להישבר. זיהוי משברים יזומים הוא סעיף אחד מתוך ערכת כלים לטיפול בקונפליקטים, ועל כך אולי באחד הפוסטים הבאים.
עד אז, אתם מוזמנים כתמיד לכתוב אליי: tamar@ami-fb.com.
הפוסט פורסם בבלוג "עסק משפחתי" הנמצא ב-Cafe The Marker http://cafe.themarker.com/blog/472089/.