המיועדת - דור ההמשך
"אני מעצב מוצר, בעלים של סטודיו לעיצוב בלונדון", כך נפתח המייל שקיבלתי לפני זמן מה, מייל שפותח אותנו לסוגיה מוכרת בעולם העסקים המשפחתיים בנושא הכנסת דור המשך לעבודה. "פגשתי במסגרת עבודתי את בתך, והיא סיפרה לי על עבודתך המעניינת עם עסקים משפחתיים. בתי בת ה- 23 חושבת להצטרף לסטודיו שלי, היא עוד לא החליטה על כך סופית, אבל גם אני וגם אשתי מתלבטים. האם זהו צעד נכון? לשנינו חששות הקשורים באפשרות של עבודה משותפת שלי עם בתי. אשמח אם תוכלי לתת לי כמה טיפים על איך מכניסים בת לעבוד יחד עם אביה. בכבוד רב, אדוארד".
השתלבות בנים בעסקי האבות שכיחה הרבה יותר מזו של בנות בעסקי אבותיהן, והפנייה של אדוארד אכן נגעה בנושא מיוחד ומרתק. המייל שלו החזיר אותי לרות שפנתה אלינו לפני מספר שנים בבקשה דומה: "בעקבות ייעוץ קריירה של שותפתך, דר' אורניה ינאי, הקמתי עסק קטן, שאותו אני אוהבת מאוד ומצליחה בו. בתי אדוה סיימה את לימודיה ורוצה להצטרף אליי. אני רוצה שתעזרי לנו לתכנן את כניסתה. אני לא אתן לה להתחיל בעבודה, לפני שנעשה את ההכנה הנכונה".
נעניתי לאתגר. ארבע פגישות ופגישת מעקב נוספת אחרי שלושה חודשים עשו את העבודה. שתי הפגישות הראשונות הוקדשו לשיחה אישית עם רות ועם אדוה, כדי לברר איזו תמונת שותפות יש לכל אחת מהן בראש. צבעי היסוד של התמונה יכולים לנבוע מהתנסויות קודמות בשותפות, שותפות עסקית של אחד ההורים שאותה ראינו בילדותנו, או אפילו השותפות הזוגית של הורינו או אחוות האחים במשפחתנו.
לרוב התמונה הזו איננה מדוברת. יותר מכך, אנחנו לא מעלים אפילו בדעתנו את האפשרות שלצד השני יש חוויות אחרות, ובעקבותיהן, תמונה אחרת. הפער הזה בין התמונות המנטליות השונות של איך שותפות צריכה להראות, הוא המקור העיקרי לאי הבנות ותיסכולים.
לכן, הצעד הראשון היה לברר עם כל אחת את התמונה שלה ואת הסיבות לרצון להיכנס לשותפות. רציתי לוודא שאדוה נכנסת מהסיבות הנכונות כגון רצון לעבוד עם אמא, שימוש בעסק המשותף כפלטפורמה למימוש אישי או היכולת לפתח כיוונים חדשים בעסק, ולא מהסיבות הלא נכונות כמו רצון להשיג בטחון תעסוקתי, לאפשר שעות עבודה גמישות כדי לקחת את הילדים מהגן, או לקבל משכורת גבוהה מעבר למה שהיתה מקבלת בשוק.
ואם כבר עוסקים בשאלת המניעים לכניסה לעסק משפחתי, מניע עוצמתי במיוחד הוא הרצון לתת הזדמנות שנייה ליחסי הורה-ילד שלא היו אידיאלים בילדות. לא אחת בעלי עסקים מרגישים שהם פיספסו את ההורות כשילדיהם היו קטנים, והם רוצים לחוות תיקון. גם הילדים מרגישים שלקשר הזה לא היו תנאים נאותים, ורוצים לנסות שוב – הפעם ממקום של בוגרים. העסק המשפחתי מאפשר הזדמנות לסיבוב שני, וזו אחת המתנות הגדולות שעסק משפחתי מעניק.
עם רות היה חשוב לי לבדוק אם היא מרגישה שהיא אכן זקוקה לבת בעסק. לפני שנים ראיינתי איש היי-טק מצליח, שבנו הוא שותפו באחת החברות בבעלותו והשותפות מוצלחת מאוד. כששאלתי אותו איך התחילה השותפות, הוא סיפר שאחרי שפיתוח מוצר בחברה שלו נכשל הוא פנה לבנו, מומחה מחשבים שזה עתה השתחרר מהצבא, והציע לו לקחת את הרעיון ולנסות לפתח את המוצר: "אני לא מצליח, ואם אתה לא תעשה זאת נאלץ לזרוק את ההשקעה לפח". הבן קלט שאבא זקוק לו, נרתם למשימה, והצליח. לימים יצאה החברה לבורסה והשותפות בין השניים פרחה.
לעומת זאת הכנסת דור המשך בדרך של "שב לידי ותראה מה אני עושה" היא מתכון בטוח לכישלון. יזם מצליח שבנה עסק גדול במו ידיו הכניס את שלושת בניו לנהל מחלקות שונות בחברה שלו. למרות שהם מילאו בהצלחה תפקידים די בכירים, האב שמר את כל סמכויות ההחלטה לעצמו: "העסק הזה הוא היצירה שלי", הסביר לנו, "פיקאסו צייר תמונה והוא לא ייתן לאף אחד לבוא ולקשקש עליה. אם הבנים שלי רוצים לצייר תמונה, שיציירו אחת משלהם ולא יוסיפו פס ירוק או עיגול סגול על התמונה שלי. אני לא ארשה!". הבנים אמנם נשארו בחברה, תחת אביהם, אבל שמחת עשייה לא היתה שם, וגם היחסים הלכו ונעכרו.
בפגישה המשותפת הראשונה בין רות לאדוה דיברנו על חזון: כל אחת סיפרה לשנייה איך היא מדמיינת את השותפות שלהן בעוד 5 שנים. התברר ששתיהן ראו הרחבה של העסק, פנייה לשוק צעיר יותר המתאים לגילה של הבת וחלוקת תפקידים שבה רות נשארת הפוסקת האחרונה ולאדוה יש תחומי אחריות משלה. התהליך לא היו מושלם והיו כמובן גם פערים. אדוה קיוותה להפוך לשותפה בעסק תוך זמן קצר, דבר שכלל לא היה מקובל על רות. כמו כן, האם היתה זהירה מאוד שלא לפגוע במעמד העובדים הוותיקים והבכירים בעסק והתעקשה שאדוה תתחיל מלמטה. הבהרנו שאכן מסלול ההכשרה יתחיל מלמטה, אבל יוסבר לכולם שהיא מיועדת להיות הממשיכה ולכן הקידום שלה יהיה מהיר.
הכשרת בן או בת להמשכיות בעסק דומה לגידול דבורה-מלכה בכוורת. היא נולדת ככל הדבורים, אבל מקבלת מזון מלכות וכך גדלה להיות דבורה-מלכה. ההכשרה צריכה להיות מתוכננת ואינטנסיבית, בבחינת מזון מלכות משובח. כך אכן קרה גם במקרה שלנו, אבל המסלול לקידום מהיר מקנה למלכה שבדרך לא רק זכויות אלא גם חובות. כך, למשל, כשעלה חלומה של אדוה לקחת פסק זמן של שנה כדי לטייל בעולם שמה רות וטו ברור, באומרה שאפשר לדחות את כניסת אדוה בשנה, אבל לא להיעלם לשנה אחרי שכבר נכנסה.
בפגישה האחרונה עסקנו בכללים ונהלים: אדוה הופתעה לגלות שאמה לא תוותר לה על עבודה בימי שישי, וכן שימי החופשה שלה הינם מוקצבים, כמו לכל שאר העובדים. הבהרנו את מסלול ההכשרה, את הגדרת התפקיד של הבת בשנה הראשונה, את סמכויות ההחלטה שבידי האם, ונגענו גם בנושא נסיעות לתערוכות וירידים בחו"ל. תכננו גם ביחד איך ומתי יודיעו לעובדים על הצטרפות אדוה, וקבענו שאחת לשבועיים האם והבת יוצאות לארוחת צהריים משותפת, כדי להשמיע, לשמוע, ולאוורר משקעים וכאבי בטן שהצטברו במהלך התקופה.
אלו מכם הקוראים שורות אלו ואינם באים מעסק משפחתי, מופתעים אולי על ציון חשיבות קביעת הנהלים והכללים. הרי לכל עובד, בכל מקום עבודה, יש זכויות וחובות מוגדרים, וכן סמכות ואחריות. זה נכון, אבל אלו מכם שמכירים עסקים משפחתיים יודעים עד כמה הגדרות בסיסיות אלו חסרות לעיתים קרובות כשזה נוגע לבני משפחה.
למה זה קורה? דן אריאלי בספרו "לא רציונאלי ולא במקרה", מסביר שלכל מעגל בחיים שלנו יש שפה וכללים משלו. שימוש בשפה של מעגל אחד עבור מעגל אחר יוצר כאוס. אריאלי מספר על ארוחת חג משפחתית בה האווירה חמה והתבשילים מצויינים. בסוף הארוחה, כאשר בני המשפחה מתרווחים להם בסלון, אומר החתן לחמותו: "אביבה, האוכל היה נפלא. נהניתי כל כך, והנה הטיפ שלי להערב", ותוך כדי כך הוא מניח שטר של 200 שקלים על השולחן. אשתו יוצאת מהחדר בתדהמה, החמות נעלבת עד דמעות ואת שאר הדרמה אפשר כבר לדמיין.
בעסקים משפחתיים בלבולים כאלה קורים כל הזמן. כללי ההעסקה של הבן או הבת מתנהלים בשפה של "לבת היו סידורים הבוקר ולכן לא הגיעה לישיבת ההנהלה", והעלאה במשכורת ניתנת "כי הוא קנה דירה חדשה והמשכנתא שלו גבוהה יותר". בלבול השפות הזה הוא ההתחלה של מסכת אכזבות הדדיות, שעדיף להימנע ממנה כבר בפתיחה. על כן, הפגישה הרביעית שלנו הוקדשה כולה לקביעת הכללים בשפת העבודה.
כאשר ישנם עוד אחים ואחיות במשפחה, חשוב מאוד שהם יידעו על המהלך ויתנו לו את ברכתם, ועל כך אולי באחד הפוסטים העתידיים. בכל אופן, כניסת אדוה לעסק של רות הוכתרה בהצלחה, ובפעם האחרונה שבדקתי הן היו שתיהן שבעות רצון ועסוקות בפיתוח החברה.
ומילה אחרונה לאדוארד, הממתין עדיין להחלטת בתו לגבי הצטרפותה לסטודיו שלו. כאמור, השתלבות בנים בעסקי האבות שכיחה הרבה יותר מזו של בנות בעסקי אבותיהן, ואף אין זה סוד שיחסי אב-בן שונים מאלו של אב-בת. על כן יש צורך מיוחד להבין יותר את מקומה של בת בעסקי המשפחה וגם את הקשיים שלה, כחלק חשוב מהתהליך.
כרגיל, אשמח לקבל תגובות, הערות ונושאים לפוסטים הבאים. כתבו אליי לכתובת: tamar@ami-fb.com. להתראות.
הפוסט פורסם בבלוג "עסק משפחתי" הנמצא ב-Cafe The Marker http://cafe.themarker.com/blog/472089/.