הפאזל בן אלף החלקים
אני כבר רגילה לעובדה שכשאני אומרת שאני יועצת לעסקים משפחתיים, זה לרוב לא מובן לאנשי שיחי. "רגע, אז מה את עושה?". אני מנסה פעם נוספת, "אני עושה סדר". לעיתים ההסבר הזה מובן יותר.
נכון, הליווי של משפחות ועסקיהן נמצא במרחב שבין ייעוץ ארגוני, ליווי מערכתי, טיפול משפחתי ואימון אישי, אבל אני בעיקר עושה סדר. קצת כמו בארון הבגדים, צריך להיכנס ולראות מה יש: מה נמצא בשימוש, מה מתחבא במדף התחתון ומחכה לצאת לאור, מה עבר בטעות ממדף התיקים לארון הנעליים, ואיזה פריט VINTAGE נכון לחבר עם פריט עכשוי, כדי לעדכן מלתחה שלמה. לפעמים גם "ישן מפני חדש תוציאו" עובד טוב, למרות הקושי להיפרד מהישן והמוכר, וללמוד משהו חדש.
בכל ארון משפחתי-עסקי יש כישרונות, הרגלים, צורות תקשורת, ריבים, תוויות אישיות, נכסים פיזיים וערכיים, מנהגים וזיכרונות, ומה בעצם לא? לא קל לוותר על המוכר, גם אם הוא "בלאגן". האמיצים מוצאים את עצמם ערוכים לעתיד, מעודכנים ומאווררים. ואני? חשה סיפוק, וגם גדלה יחד עם לקוחותי, ומביאה את הגדילה גם למשפחתי שלי.
סיפורים הם חומר הגלם של העבודה שלי: סיפורי דורות, ענפים ושבטים, סיפורי עבר וחלומות עתיד, שכל בן משפחה מספר בלשונו ובמבטאו. המפגשים הראשונים עם בני המשפחה, ולפעמים עם עובדים בעסק שאינם מהמשפחה, הם תמיד מרתקים. כל ראיון כזה מניב הרבה חלקי סיפור קטנים הנוחתים על שולחני. לכל אחד זוית הסתכלות אישית על המציאות, וכך מצטברים להם המוני חלקים השונים זה מזה בגוון, ברקע או בתמונה, אבל עדיין שייכים לאותו סיפור.
אני אוהבת להרכיב את הפאזל בן אלף החלקים. אני פשוט מרותקת משפע החלקים חסרי הקשר שבני המשפחה מניחים על שולחני במפגשים הראשונים, ומוקסמת מאיך שהם מתחילים להתחבר זה לזה. הנה הפינה הימנית התחתונה, הנה הבית במרכז התמונה, אבל כאן בצד שמאל למעלה חסר משהו. אולי מישהו מבני המשפחה יבוא לקראת הסוף ובלי משים, יניח לפני את החלק הקטן שהיה חסר? צריך רק לדעת להקשיב ולתת לסיפור להוביל את עצמו.
סיפור הוא חומר גלם מופלא. הוא גמיש, אפשר לעצב אותו, לספר אותו אחרת ולשנות את חיי האנשים הקשורים בו, דרך כתיבתו מחדש. קחו למשל סבא יזם שהקים עסק יש מאין, והעביר אותו לשני בניו. הבנים עבדו בשותפות ברוכה במשך 35 שנה, עד שילדיהם בגרו. ואז, במצוות "דור לדור יביע אמר", הכניסו את הבן של הבכור, ואחריו את בת האח השני. תוך כמה שנים התפתח מתח שהפך לריב, עד שבסופו של עניין מכרו את העסק ברווח נאה.
אז מה הסיפור כאן? הנינים יספרו שסבא רבה שלהם הקים עסק לתפארת, אבל בגלל ההורים שלא הסתדרו, המשפחה נאלצה לוותר על העסק המשפחתי שלה. אבל בן משפחה אחר יוכל לספר שסבא רבה הקים עסק, סבא הגדיל אותו וההורים עשו EXIT מוצלח, המאפשר לבני המשפחה לממש כל אחד את חלומותיו וכישרונותיו. אז מה האמת? גם זה וגם זה. מה שחשוב הוא רק איזה משני הסיפורים יתקבע לבסוף, ויהפוך למיתוס המשפחתי על דפוסי התמודדות ובחירות חיים.
יש בסיפורים גם תחושת שייכות ומקור נחמה. כמעט עשרים שנות עבודה עם עסקים משפחתיים העשירו אותי במאות סיפורים על מצבים יוצאי דופן, פתרונות שיושמו וכאלה שנפסלו ומבחר אינסופי של תגובות רגשיות ועסקיות. אני מרבה לספר מה עשתה משפחה מסוימת במצב אחד, ואיך הגיב בן משפחה על אמירה אחרת. לפעמים, הסיפור הוא השראה לפתרון חדש ופעמים אחרות הוא אזהרה שלא ללכת במסלול שבו חשבו ללכת. השמות אינם חשובים, וגם לא הזמן והמקום. מה שקובע הוא שהשומע יודע שהוא אינו לבד בדילמה. היו שם רבים לפניו, ועוד יהיו אחריו. יש נחמה בתחושת השייכות הזו, וגם בידיעה שהמצבים אינם חסרי מוצא.
אז למה לכתוב בלוג? בעיקר כי אני רוצה לחדש קשר עם משפחות שפגשתי בעבר והלכו הלאה, ולשוחח עם כאלו שטרם הכרתי. להגיע אל נציגי דור ההמשך והוריו, שמרגישים שהם לבד בתוך המורכבות של יחסי בעלות, עבודה ומשפחה, ביחד עולמם האישי. לומר לאלו שמשוכנעים ש"זר לא יבין זאת", שלא כולם זרים ויש כאלו שמבינים, כי הם היו שם ועדיין נמצאים.
אני כאן כי אני רוצה לפרוס סיפורים של משפחות ונכסיהן על גלגוליהם ועיצובם מחדש, כמובן תחת מעטה הדיסקרטיות והפרטיות הקדושים כל כך עבורי. אני עושה את זה בין כה וכה בעבודתי היומיומית, אבל רק לקהל מצומצם היושב אתי בחדר. אני מאמינה שהבלוג יאפשר לרבים אחרים לעשות בסיפורים שימוש, תוך הצצה מרתקת לעולמם של שכניהם.
אשמח לתגובותיכם, שאלותיכם והערותיכם כאן למטה, או ישירות לתיבת המייל הפרטי שלי: tamar@ami-fb.com
שלכם, תמר
הפוסט פורסם בבלוג "עסק משפחתי" הנמצא ב-Cafe The Marker http://cafe.themarker.com/blog/472089/.