יום אחד כל זה יהיה שלך /רנן נצר

סדנה מיוחדת מנסה ללמד את הדור השני למשפחות הממון איך להתמודד, ובעיקר איך לא לשרוף את הכסף מהר מדי. שיעור חובה, גרסת האלפיון.
עשרים צעירים וצעירות ישבו לפני ימים מספר באולם הכנסים של מלון דן קיסריה, מנסים להבין מה בדיוק עולל לעצמו האיש היושב מולם. "לא חבל", הם שאלו אותו, "אתה לא מתחרט?". כי, עם יד על הלב ועל הארנק, להיות עצמאי שמעודד פעוטות לזחול והורים לא להתרפס בפני ילדיהם היא לא ממש אופציה אטרקטיבית. ודאי לא יחסית לאלטרנטיבה: עמדת מפתח בחברה של ההורים, עסק משגשג ששוויו כ-150 מיליון שקלים.

אבל רן (רני) אורן, בנם של שושי ואיציק אורן, מייסדי שילב ובעלי הרשת, לא התרגש. מאז שהחליט להיות מנטור להתפתחות תינוקות, הוא מקבל תגובות כאלה דרך קבע. "חושבים שלהיוולד למשפחה שיש לה עסק מצליח זה דבר קל", אמר השבוע ל-G. "יש פיתוי גדול לרשת עסק משגשג ומנוסה, כי מישהו אחר כבר עשה את העבודה השחורה והקשה. אבל זו רק לכאורה הדרך הקלה, לא בטוח שזה מביא אושר".

לצעירים ששמעו את ההרצאה שנשא על מסלול הקריירה שלו (ראו מסגרת) יעץ אורן לשאול את עצמם באיזה מסלול הכי נכון להם לבחור, לפני שהם עוצמים עיניים וקופצים בעליצות למים הקורצים האלה. כי כל הנוכחים באולם חלקו מכנה משותף כפול: כולם צאצאים למשפחות העשירות בישראל – דור שני או שלישי; כולם מתלבטים אם להיכנס לעסקי המשפחה ולקבל לידיהם את מושכות הניהול, או שמא לבחור בדרך אחרת לגמרי, בשם התשוקה וההגשמה העצמית.

במשך שלושה ימים ולילות התקיימה הסדנה הייחודית הזאת. רף הקבלה אליה לא היה גמיש: השתייכות לאלפיון העליון וגילאי 35-25. בשלים דיים כדי לשמוע ולהפנים, צעירים דיים כדי להפנים שלא כדאי לנהל את ההון המשפחתי לבד או להפקיד אותו, לדוגמה, בידי חבר ילדות שפתח קרן גידור ועלול לשרוף את כל כספי הירושה.

לדור ההמשך ההשתתפות לא עלתה שקל. לבנק UBS השוויצרי, שארגן את הסדנה, זה עלה לא מעט. המוסדות הפיננסיים השונים מתחרים על ניהול הונם של המיליונרים המתרבים מדי שנה (כ-8,400 בישראל ב-2010) וכמובן של המולטי-מיליונרים (83 בישראל). ובתחרות הזאת, יצירתיות ותושייה הן שחקניות חשובות. "הצעירים האלה הם הדור הבא של לקוחות", מבהיר קובי פיגנבוים, מנכ"ל UBS ישראל. ד"ר בועז ברק, חבר הנהלה בכירה ב-UBS ויו"ר הפעילות בישראל מוסיף: "בנקים בכל העולם גילו שהם לא מכירים את הדורות הבאים. הלקוח הממוצע שלהם הוא מבוגר שעומד בפני פרישה, והדור הצעיר לא חש נאמנות לעשרות שנים שבהן האבא היה לקוח".

כבר שנים ש-UBS מקיים בשווייץ סדנאות כאלה, שאליהן מתקבצים צאצאיהם של עשירי העולם כדי ללמוד איך לנהל את ההון המשפחתי. באירופה ובארצות הברית זהו כסף ותיק, שלפעמים מתגלגל כבר עשרה דורות ויותר. בישראל הכסף צעיר יחסית – בן עשרות בודדות של שנים.

זו הפעם הראשונה שהבנק מקיים את הסדנה בישראל, בשיתוף עם היחידה להכשרת מנהלים במרכז הבינתחומי בהרצליה, ועם עמ"י – חברת ייעוץ לעסקים משפחתיים.

"המטרה הייתה להקנות לצעירים ערכים וחינוך בתחומים שמרכיבים את המושג של ניהול הון משפחתי", מסביר פיגנבוים. "זה לא רק איך לנהל את הכסף ואיך לנקוט אסטרטגיות לשימורו, זה גם איך לוודא את העברת הנכסים מדור לדור, וגם איך לתרום לחברה ולקהילה באמצעות פילנתרופיה".

מי הם בדיוק משתתפי הסדנה? הס מלהזכיר. הדיסקרטיות היא חלק בלתי נפרד מהעניין, ואין טעם להתלבט אם מדובר ברונה דנקנר, בהילה זיסר או באורי אנג'ל, אם בכלל. כך או כך, הכסף הוא גדול וכמעט כול יכול. חלקם, אומרים המארגנים, צאצאים לעשר המשפחות העשירות בישראל. לרוב המשפחות יש עסק שנמצא בבעלותן; לכולן נכסים והון למכביר לנהל. שמונה נשים ו-13 גברים, ביניהם שני זוגות אחים,זוג נשוי, נציג מהמגזר הערבי, ואפילו חתן אחד שנשלח אחר כבוד לסדנה כדי לגשש את דרכו באימפריה הזוהרת שאליה נקלע.
יודעים טוב יותר מכולם

הציפיות של ההורים מהסדנה, כך למדו פיגנבוים וברק כשפנו והציעו להם לשלוח את הילדים אליה, היו להעניק לבניהם ולבנותיהם כלים וליצור שפה אחידה, שבאמצעותה יוכלו הדורות השונים לתקשר לגבי העסק. שפה כזאת, לדברי מארגני הסדנה, חסרה לעתים במשפחות האלה, והיא קריטית בחשיבותה.ההורים גם ביקשו לעורר מודעות לנושאים פיננסיים וניהוליים. זה כנראה ניסוח אלגנטי למה שברק מכנה "התנהגות פסיכולוגית בעייתית מעצם העובדה שיש להם עסק משפחתי". "יש להם ביטחון יתר", הוא מסביר. "הם חיים בתחושה שהם יודעים יותר טוב מכולם וצריך ללמד אותם שזה שהם נולדו לתוך סיטואציה מסוימת לא אומר שהדברים תמיד יישארו כך. הם לא עברו את הייסורים של הקמת עסק ושל יצירת הון. הם קיבלו אותם במתנה, והם בטוחים שלעסק יש מומנטום שיימשך תמיד. חסרים להם חושים של ערנות, והשאננות הזאת היא הרת אסון".

הסכנות האורבות לעסק משפחתי שעובר בין הדורות הן רבות. המרצים בסדנה, שבאו מישראל, משווייץ ומארצות הברית, דיברו, בין היתר, על האתגרים שעומדים בפני הדור היוצא והדור הנכנס, על התנהגות פיננסית ופסיכולוגית בהשקעות, ועל ה-Family Offices, מחלקות בבנקים וחברות ייעוץ שמעניקות טיפול אישי ללקוחות עשירים מאוד, ומבקשות להוות מרכז אחד המטפל בכל נכסיו של הלקוח.

בין כל העניינים הפיננסיים מרימים ראש ותופסים מקום נכבד גםהרבדים הרגשיים. "הדור הזה נופל למערבולת, ולא יודע מאיפה להתחיל", אומר ברק. "מצד אחד, להיכנס לעסק המשפחתי זו הזדמנות מצוינת. מצד שני, זו מצוקה נפשית שלא מדברים עליה בבית. כמעט כל המשתתפים אמרו בסדנה שההורים לא מדברים על הדברים מיוזמתם. גם לא מדברים בבית על כסף. הם סיפרו בגילוי לב על עכבות ועל התלבטויות, על תחושות מאוד קשות. העולם שלהם כל-כך מסובך להבנה. אגב, זה אופייני בכל המשפחות העשירות בעולם, לא רק בישראל".

עד כמה עמוקים הקונפליקטים שבהם מתחבט דור ההמשך? ברק מעיד שהוא עצמו הופתע. "נדהמתי לשמוע שהצעירים האלה שואלים את עצמם אם כסף הוא אמצעי או מטרה", הוא אומר. "יש להם פריבילגיה להגיד, אולי זו לא מהות חיינו".

ד"ר תמר מלוא, שותפה מנהלת בעמ"י, מוסיפה: "יש להם התלבטויות של 'איפה אני בעולם'. יש קונפליקט דרמטי מול המשפחה. אם אכנס לעסק המשפחתי, איך אשתלב בו. ואם אחי ייכנס איתי, איך שנינו נסתדר. ואם בחברה מכהן מנכ"ל כבר עשרים שנה, איך לא אבטל את עצמי מולו. בסדנה הם גילו שיש להם בעיות משותפות, ומהבחינה הזאת היא הייתה גם קצת כמו קבוצת תמיכה. ביום הראשון הם היו מתוחים מאוד, אבל אחרי כמה שעות השתחררו והבינו שהם באותה סירה".

הסירה הזאת, על כל חיבוטי הנפש שהיא מכילה, נראית לציבור יותר כמו יאכטה מפנקת ושטופת שמש. בדרך כלל, כשחושבים על המשפחות העשירות בישראל, התחושות הראשונות שצפות הן לא בדיוק קשיים ומצוקות. פיגנבוים, לעומת זאת, מבהיר כי "זה לא בהכרח יתרון להיוולד למשפחה עשירה".

יש להם אפשרות אמיתית לבחור את המסלול שלהם? חלקם לא סומנו כיורשים כבר בצעירותם?

מלוא: "לא כל המשפחות מסמנות יורש. אם יש בחירה, היא נעשית בדרך כלל בשלב מוקדם. בגיל 12-13 מתחילים להסתובב עם הילד, להציג אותו בפני אנשים. פעמים רבות זה הבן הבכור. במידה רבה זו בחירה אמוציונלית, ובהמשך מוסיפים לזה הכשרה מתאימה ותכנון קריירה. אבל גם אם בוחרים בילד מסוים, בדרך כלל לא אומרים לו את זה באופן מפורש, רק משדרים לו את המסר. במשפחות אחרותהבחירה נשארת מעורפלת במשך זמן רב, והיעדר אמירה ברורה לא עושה את החיים ליותר קלים. יש גם משפחות שלא בוחרות יורש: בישראל רואים יותר משפחות שבהן המסר הוא הגשמה אישית, גם במחיר זה שהילדים לא ייכנסו לעסק. ואז יש לילד דילמה בין נאמנות מאוד חזקה לעסק המשפחתי לבין נאמנות לצו הפנימי שלו".

אף מילה על הסכם ממון!

את הדילמות האלה מעבירות יותר ויותר משפחות מאצולת הממון מן הסלון המשפחתי לייעוץ חיצוני. "בכל המשפחות העשירות בעולם הדילמות דומות מאוד", אומרת מלוא. "הפתרונות, לעומת זאת, מגוונים. כל פתרון צריך להיות תפור למידתה של המשפחה, ויש השפעה גם לתרבות ולהיסטוריה".

לדבריה, "דור המייסדים מבין שהמערכת המשפחתית כשהילדים קטנים היא לא כמו מערכת משפחתית כשהילדים בני 30 פלוס ויש להם ילדים משלהם. יש משפחות שבאות ואומרות, הילד השתלב בעסק וזה חורק, צריך לעשות את זה יותר טוב. יש מצבים שבהם עצם הכנסת ילדים נוספים לחברה יוצרת מערכת יותר מורכבת. גם סיטואציה שבה רק אחד מן האחים בעסק היא מורכבת, כי הבעלות היא בעצם של כולם".

מלוא מתארת התלבטות אופיינית של ההורים המייסדים, שמבקשים לנהוג בהוגנות עם כל ילדיהם, ומחליטים לחלק את הבעלות על העסק באופן שווה. "אבל לא תמיד ההחלטה שלהם נתפסת כהוגנת בעיני הילדים", היא מספרת. "אם למשל אחד מהם הוא מנכ"ל החברה, הוא אומר – אני מדיר שינה מעיניי כדי שהעסק יצליח, מגיע לי יותר מאחרים".

ומה קורה כשלמשפחה מתווספים בני ובנות זוג? "ההורים לא מעיזים לדבר על זה, אף שהם חוששים. הם עבדו קשה מאוד, יצרו עסק משגשג, ופתאום נכנסים למשפחה שותפים חדשים שהם לא בהכרח בחרו. הדור הצעיר נכנס למגרש הזה בנאיביות. לחתונה יש משמעות אדירה, ועדיף לפתוח את זה כבר בהתחלה".

איך הם הגיבו להרצאה שעסקה בהסכמי ממון?

"הם היו נסערים מהנושא", מעיד פיגנבוים. "יש להם איזו התנגדות להסכמי ממון. הם אמרו דברים כמו 'אבל אני אוהב אותה', או 'יש בינינו אמון מלא'. אבל הם חייבים להיות מודעים להשלכות. אם אין הסכם, הם נתונים לחסדיו של בית המשפט, שיכול להעביר מחצית מהנכסים לגרוש או לגרושה. יש צעירים שנכנסים מהר מאוד לקשר, והם גם יכולים לצאת ממנו במהירות הבזק".

הסכמים בכתב, מתברר, הם פתרון מקובל להסדיר יחסים בתוך המשפחה. "המשפחות כותבות לעתים מעין אמנה, שמתווה דרך המקובלת על כולם לדון בעסקים ובנכסים", אומר ברק. "האמנה קובעת בכל כמה זמן נפגשים, איך מקבלים החלטות, באיזה רוב, ואפילו איך משנים בעתיד החלטות שהתקבלו. פשוט כותבים צורת התנהגות משפחתית".

ומה אם חסר קצת דבק שיאחד בין בני המשפחה? ד"ר הנרי הירצל, המרכז את תחום הייעוץ למשפחות ב-UBS העולמית, ממליץ על פילנתרופיה: "פילנתרופיה מאחדת בין כולם וגורמת גם לבני משפחה אחרים – כמו בת זוג, או בן שלא רוצה להיכנס לעסק – להיות מעורבים. ואם בני המשפחה מסוגלים לדון בנושאי פילנתרופיה, הם יכולים גם לדון בעסקים".

משתתפי הסדנה, כך סבורים מארגני הכנס, יודעים כעת טוב יותר לדון בעניינים הסוערים. הם גם עשו נטוורקינג לא רע על הדשא, וסביר שחלק מהקשרים שנוצרו יישמרו גם בעתיד, ואולי אף ימונפו בפלטפורמה העסקית.

"חלק עמדו בסוף הסדנה על המרפסת במלון, הרימו טלפון להורים ואמרו, בואו נדבר על הדברים, בואו נדבר יחד על העתיד שלי", אומר פיגנבוים בגאווה.

"הם עברו את מחסום הפחד", אומר ברק. "הם מרגישים יותר בטוחים לדבר עם ההורים".

"אני חושב שגם ההורים עברו מחסום פחד משלהם", מסכם פיגנבוים בחיוך.
קראו גם מאמר בנושא: העברת שרביט או שותפות בין דורית

המאמר פורסם באתר גלובס, בקישור https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000651235