הטלת מס ירושה זה רציני?

בין אם אתם מאלו שהעבירו נכסים ובין אם אתם שייכים לסקפטים/אדישים, הפוסט הזה הוא בשבילכם:

רישום הנכסים על שם הילדים הוא רק שלב טכני בהכנה למס ירושה. החלק השני והחשוב לא פחות, הוא להכין את המקבלים למה שעומד להגיע לידיהם. מדובר בנתינה שמחוייבת בקבלה אמיתית של הצד השני, ואם זה לא מתבצע באופן מסודר ואחראי, התוצאה עלולה להיות מאוד לא מוצלחת, ובהחלט לא זו שכיוונתם אליה.

חשוב להבין: נכסים, בין אם הם מגיעים כעסק חי, כנדל"ן או כתיק השקעות, מחוללים שינוי בחיי המקבלים. זו איננה "העברה" במובן של העברה כספית המתבטאת בשורה אחת בחשבון העו"ש. מדובר כאן ב"נתינה" אליה יש להיערך.

אי הכנה של המקבלים בזמן הנכון עלולה להיות בלתי הפיכה. זכורה לי משפחה שהעבירה בחיפזון את כל המניות על שם דור ההמשך, כשבפועל האב המשיך לנהל הכל ולנהוג בנכסים כבשלו. עד היום, 15 שנה מאוחר יותר וכשהאבא מתחנן להוריד ממנו עומס, לא מקבלים בעלי המניות דיבידנדים, האבא ממשיך לסגור להם מינוסים בחשבונות העו"ש שלהם והם אינם מצליחים לקחת אחריות על העסק שלהם.

במקרה אחר, העברת רכוש גדול ללא כל הכנה הביאה למצב בו שלושה אנשים צעירים וכשירים יושבים על הספה בבית, צופים/בוהים בטלויזיה ומחכים שהקיצבה החודשית שלהם תיכנס. היום, מספר שנים אחרי, כמעט בלתי אפשרי להוציא אותם למעגל ההתפתחות האישית והיצרנות.

לכן, מומלץ להורים המתכננים לתת לילדיהם הבוגרים לשאול את עצמם כמה שאלות:

הו שיוויון? מהי הוגנות? מה אני רוצה לתת ביד חמה ומה אחרי 120? איך להימנע מתחושות קיפוח ואפליה בין הילדים? איך לדבר על כל זה עם המקבלים? שתיים-שלוש פגישות עם יועצי "דורות" יכוונו אתכם בתכנון נכון של הנתינה.

המלך ליר סמך על בנותיו והחליט להעביר להן את כל רכושו. הוא סיים את חייו בחוסר כל, תלוי בחסדי בנותיו. עם כל הכבוד לתכנון המס (ויש כבוד…), אני ממליצה ללקוחותיי לא לוותר על שליטה בנכסים שלהם, כל עוד הם מרגישים כשירים לשלוט בהם. אז מה לעשות? השליטה יכולה להתבצע ע"י מתן מניות מיעוט לילדים או על ידי יצירת שני סוגי מניות: מניות רגילות ומניית ניהול. מניית הניהול יכולה להישאר בידי ההורה עד 120 ואחר כך לעבור לאחד היורשים, או לפקוע. בכל מקרה, היא צריכה להבטיח את יכולתו של ההורה להגן על האינטרסים שלו ולא להיות תלוי בילדיו.

אם כן, האם הם יודעים ומסוגלים לפעול כצוות? האם יש להם ניסיון בקבלת החלטה מוסכמת על ידי קבוצה בעלת אינטרסים שונים? האם הם יודעים להתמודד עם אי הסכמות? האם הם יודעים ליישם החלטות, גם כאשר היו מעדיפים שתתקבל החלטה אחרת? כל אלו אינן שאלות תאורטיות, אלא מצבים רגילים של שותפות, וניתן להתאמן בהם. בניית אמון ועבודת צוות של קבוצות אחים הם חלק חשוב בעבודה שאנחנו עושים בהכנה לקבלת בעלות. התוצאות מרשימות, ונחוצים לכך מודעות לצורך ונכונות להשקיע בתהליך הזה את הזמן והמשאבים שהוא דורש.

פער כזה עלול להיות פתח לתיסכול מצד אלו שיודעים, מקור לתחושת אין-אונים וקיפוח מצד אלו שאינם יודעים, וסיבה לאי נחת של כולם. גם זו אינה גזירת שמיים. אפשר לדרוש מהמקבלים לרכוש מיומנויות בסיסיות שיאפשרו להם לתפקד כבעלים אחראים. די להגדיר את המיומנויות האלה ולהעמיד אותן כתנאי הכרחי לקבלת הנכסים. תתפלאו  לגלות שהם יודו לכם בדיעבד על המיומנויות שהכרחתם אותם לרכוש.

כשאתם מעבירים נכסים לילדיכם כדי לעקוף את מס הירושה, עשיתם צעד משמעותי לכיוון של יצירת שותפות ביניכם לבין קבוצה של צעירים בוגרים. מכאן ואילך אינכם מתקשרים לבנקאי שלכם ומכסים את המינוס בחשבון הבנק של "הילד", ואינכם מקבלים לבדכם החלטות משמעותיות הקשורות לעסק או לנדל"ן שנתתם. יש לכם שותפים ועליכם לתקשר איתם. דירקטוריון משפחתי הוא כלי אפקטיבי לקיום שותפות כזו. שאלו אותנו איך להקים אותו. נשמח לענות!

ולסיום, לכל משפחה סיפור משלה המצריך פתרון ייחודי לה. גם אם ענן מס הירושה יעבור מעל שמינו כפי שקרה בעבר, אתם לא תצטערו על אף אחת מההכנות שעשיתם, הן יניבו לכם פירות טובים, עם או בלי מס הירושה.