המלכה אליזבת' מרוצה. אז מה?

גם הפעם, שרון אמרה דברים של טעם, ואני נענית לאתגר. אתחיל בשני סיפורים. לפני מספר שנים התחלנו לעבוד עם עסק משפחתי בו המייסדים היו שני אחים בגילאי השישים המאוחרות שלהם. ארבעה מבין ילדיהם עבדו בעסק המשפחתי, ובשיחות אישיות איתם הביעו כל הצעירים תיסכול מכך שהאבות אינם נותנים להם מרחב פעולה וסמכות, אפילו בתוך המחלקות אותם הם מנהלים. חלקם אף אמרו שקשה יהיה להם להמשיך בעסק המשפחתי במצב הזה.

כשהעלינו את הבעייה בפני אחד האחים המייסדים, היתה תשובתו נחרצת: "ייתכן שהנסיך צ'רלס לא כל כך מרוצה, אבל המלכה אליזבת מרוצה מאוד". תשובתו חתמה את הדיון וגם את המעורבות של ע.מ.י. גם אם קיוינו שהוא לא באמת מתכוון לאמירה הזו במלוא המשמעות שלה, היא חסמה את האפשרות לדיאלוג עם דור ההמשך ולא השאירה לנו מרחב פעולה. חודשים ספורים אחר כך נודע לנו שפרץ סכסוך בין המשפחות, בני הדודים יצאו מהחברה, ורק אחרי גלגולים, תלאות ושינויים, חזרו חלקם לנהל את החברה, אחרי פרישת המייסדים.

בעסק משפחתי אחר היתה למייסד רק בת אחת שהיתה מועמדת להמשיך בניהול העסק הגדול והמוצלח. היא עבדה בחברה, אבל הריבים בינה לאביה המייסד היו מתמידים. כל אחד מהם הסביר לנו איך צריך "לתקן" את השני, ושניהם היו מותשים. מכיון שהבת היתה בעלת הכשרה מקצועית ויכולות גבוהות, ואי אפשר היה להמשיך כך, החלטנו להתחיל לברר איתם את החלופה של יציאתה מהעסק המשפחתי. במהלך הבירור הזה "נפל האסימון". האבא הבין שאם לא יצליח לשלב את בתו בניהול העסק, יהיה עליו להתחיל לפעול באופן מיידי לצמצום הפעילות או למכירת העסק, ובכך להיפרד ממפעל חייו.

אהבתו הגדולה לעסק, ולאו דוקא לבתו, היא זו שגרמה לו להבין שהוא חייב למצוא את הדרך לשותפות עם בתו. זה לא היה קל, אבל כיום, חמש שנים יותר מאוחר, השניים עובדים יחד, הבת פיתחה תחום חדש בתוך העסק המשפחתי, ונראה שההמשכיות הבינדורית הולכת ומתממשת.

שני הסיפורים האלה, שעל פניו הינם הפוכים, ממחישים עד כמה קשה למייסד לשלב דור המשך בניהול העסק. כולנו רגילים לשמוע ולהשמיע קלישאות בנוסח "אבא אוהב את בנו ולכן הוא שמח שהבן נכנס בנעליו" ו"בכל אדם מתקנא חוץ מבבנו ובתלמידו" (גמרא סנהדרין, ק"ה, ע"ב). לאימרות האלה יש יסוד אמיתי, אבל הן גם פשטניות, ורב יוסי בר חוני מלמד אותנו שלא ראוי לו לאדם לקנא בבנו, דווקא משום שטבע האדם הוא לקנא, גם בבנו.

האמת היא שכניסת דור ההמשך מכריחה את המייסד לעמוד מול הזדקנותו, מול העתיד שבו הוא לא יהיה בשיא כוחו, ומול הצורך לשנות הרגלים ולפנות מקום. כל אלו הם דברים קשים ביותר.

בנימה של וידוי אישי אספר שכשהתחלתי לייעץ לעסקים משפחתיים היתה לי מעין הזדהות אוטומטית עם הדור הצעיר, הנאבק על מקומו בעסק ובמשפחה. עם השנים התבגרתי, וזווית ההסתכלות שלי היטיבה לראות ולהבין את הדור המבוגר. כשאני משוחחת היום עם משפחות, אני מרגישה שיש לי מספיק שיער אפור כדי להבין את הדור המבוגר, ועדיין מספיק זיכרון כדי לשחזר את ההזדהות הטבעית שלי עם הדור הצעיר.

מנקודת תצפית טובה זו, יש לי תשובה אחת עיקרית לשאלה של גיוס ההורים לתהליך של בניית השותפות הבין-דורית: הדרך לגיוס ההורה לתהליך שכזה עוברת דרך השאלה:  "What is in there for Dad?", מה אבא (או אמא) יכולים "להרוויח" עבור עצמם מהצלחת ההשתלבות של הבנים בעסק, או מבניית אמנה משפחתית, או מכל תוצאה אחרת של הייעוץ?

אם יש לכם, הצעירים, תשובה טובה לשאלה זו, ואם אתם בטוחים שהתשובה איננה מתייחסת לתוצאה רצויה עבור "כלל המשפחה ומורשת הדורות", אלא נוגעת ישירות למה שחשוב להורה שלך, אז הנה לנו קצה חוט.

זו אינה שאלה קלה. לשם כך צריך להכיר היטב את ההורה. לאחד חשוב שמפעל חייו יימשך, השני רוצה שיהיה לו מקור תעסוקה משמעותי עד סוף ימיו, השלישי רוצה ששם הוריו ימשיך להתנוסס על גג המפעל, הרביעי רוצה את ילדיו קרובים לצלחתו, והחמישי רוצה שהעסק "ימות" יחד איתו.  "לכל איש יש שם", ולכל אחד יש מניע ייחודי לו. את זה צריך לזהות, ומשם אפשר להתקדם ולהגיע לשיתוף פעולה ולשינוי.

רוב המשפחות מגיעות אלינו כאשר הדור המבוגר הוא בסוף שנות החמישים שלו, ועד שנות השבעים המוקדמות. בשנים אלו מתחילה לחלחל בכולנו ההכרה שחלק מחלומותינו, ולרוב דווקא המשמעותיים יותר, יכולים להתגשם רק דרך ילדינו, או לפחות תוך שיתוף פעולה שלהם.

אינני מדברת על חלום של ביקור במקום אקזוטי או קניית מכונית, אלא על חלומות של המשכיות, של שלום בית בין הילדים אחרי 120 שלנו, או של שימור מורשת שם המשפחה. אלו יוכלו להתגשם רק אם שני הדורות יוותרו על הרצון הטבעי "לתקן" זה את זה, ויתחילו להקשיב ולדבר זה עם זה. זו בעיני הדרך: גיוס ההורה לתהליך שאיננו קל עבורו, יכול  לעבור דרך זיהוי החלום האישי, שהגשמתו תלויה בקשר ובתקשורת עם הילדים.

כל זה נכון, כמובן, לא רק עבור משפחות שיש להם עסק או נכסים רבים. זה נכון עבור כולנו. אבל נכסים או עסק מוצלח הם משאב, תשתית וברכה. על בעליהם מוטלת החובה, וגם הזכות, לבחור איך להשתמש בהם. העמקת הקשר הבין-דורי היא אחת הבחירות האפשריות, והתשואה שלה מדהימה!

כמו תמיד, אתם מוזמנים להגיב, לשאול או להציע נושאים לפוסטים הבאים. אנא כתבו אליי לכתובת:  tamar@ami-fb.com