עסק משפחתי ושמו ש"ס

ביחסים "של מטה" הדברים, מסתבר, פחות פשוטים. החזרה יכולה להיתקל במחסומים והתנגדויות. ובכל זאת זכה אריה דרעי, הבן האהוב והבכור של מועצת חכמי התורה שיצא לגלות לפני 13 שנים, בנסיבות לא קלות, להכריז בפני התקשורת: "חזרתי הביתה. תודה לאלי ישי".

בחברות וגופים עסקיים ציבוריים עזיבת עובד נחשבת ללגיטימית, כחלק ממסלול הקריירה הטבעי והמקובל. לא כך המצב כשמדובר בחברות משפחתיות, שם הנאמנות אמורה להיות מעל הכל ועזיבה עלולה להיחשב לבגידה.

והנה, הרב עובדיה יוסף פתח את הדלת והחזיר את דרעי הביתה, והרי אין ויכוח שמפלגת ש"ס מתנהלת בקודים משפחתיים לכל דבר ועניין.

כששמעתי על חזרת דרעי לש"ס עלתה לנגד עיני התמונה של משפחה אותה ליוויתי לפני שנים. האב היזם הקים עסק מצליח, ושלושת ילדיו וחתנו עבדו עימו ביחד בחברה. כשישבנו עם כל המשפחה וניסחנו את האמנה המשפחתית שלהם, בחרו כולם להגדיר את המשפחתיות כערך המוביל שלהם.

באותה תקופה בערך התחילה הבת הבכורה להתגלות כמנהלת מוכשרת, בעלת אנרגיות בלתי נדלות והבנה טובה של השוק והעסק. אבא, שהיה יזם אך לא מנהל, נתן לה את ניהול העסק, וככל שהעסק השתפר תחת ניהולה, כך גברה המתיחות בינה לבין אביה. אחרי שלוש שנות עשייה מוצלחת, תוך התגברות המתחים והחיכוכים, עזבו היא ובעלה בטריקת דלת. לא זו בלבד, אלא שהחליטו לפתוח חברה מתחרה באותו תחום עסקי.

הכעס המשפחתי היה עצום. שני האחים הנותרים הצהירו שלא ידברו עם אחותם. דווקא האבא הזכיר לכולם שהם חרתו על דגלם את ערך המשפחתיות, והציע "שלום קר", או שביתת נשק.

אני שליוויתי אותם במשך זמן מה, חשבתי שהאבא מבין שהעסק שלו הולך לקראת הידרדרות, ומאפשר לבת לבנות קרש הצלה לכל המשפחה. ההשערה נראתה מופרכת, אך משהו בתוכי אמר לי שאין זה כך.

כחמש שנים אחר כך פגשתי את הבת. היא סיפרה לי שהעסק שהקימה יחד עם בעלה אכן שגשג. לאחרונה הם מיזגו לתוך העסק שלהם את הפעילות המדשדשת של האבא, בעוד שני האחים האחרים קיבלו נכסים אחרים של ההורים. יחסי המשפחה התחילו להשתקם, אם כי היו עדיין רחוקים מלהיות חמים ולבביים.

זהו סיפור נדיר בעולם העסקים המשפחתיים. המקרים המוכרים יותר הם של קרעים בלתי מתאחים. לחלן מרדוק, בנו הבכור של איל העיתונות רופרט מרדוק, שימש בתפקיד ניהולי בכיר ביותר באימפריה של אביו. אבל בשנת 2005 עזב אותה בטריקת דלת והתחיל בהקמת האימפריה התקשורתית שלו. בעוד שאבא מרדוק פרש מהדירקטוריונים המובילים בחברות שלו בעקבות שערוריית ה-SUN הבריטי, לחלן השלים לאחרונה את רכישת החצי השני של חברת התקשורת האוסטרלית שלו DMG Radio Austrlia, לאחר שהביא אותה לגידול עסקי משמעותי, בשנים האחרונות.

האם יוכל להיות איחוד מחודש בין האב לבן?  כרגע הוא אינו נראה באופק.

מה נחוץ, אם כן, כדי שחזרה הביתה תהיה אפשרית? מה היה שם בש"ס ובבית הרב יוסף שאיפשר את חזרתו של דרעי לחיק הפמילייה? התצפיות שלי בעסקים משפחתיים מכוונות אותי לשני מפתחות שצריכים להתקיים, כדי שיהיה פתח לשיבה הביתה: ובכן, דרוש משהו משותף שהוא גדול יותר משני הצדדים היריבים, לצד הכרה בצורך הקיומי של המבוגר את הצעיר.

במקרה של המשפחה שאותה ליויתי, ההכרזה על משפחתיות כערך עליון שעליו הסכימה המשפחה כולה עוד בתקופת האחדות ביניהם איפשרה לאב להתעלות מעל הכעס, התחרות והרצון לנקמה בבת המורדת. לא, הוא לא היה אדם רוחני ואף לא שומר מצוות. אבל הוא האמין שיש משהו גבוה יותר מהריב הנוכחי, שצריך להסתכל על התמונה גם  מגובה 30,000 רגל, כדי לראות חוט מחבר בין העבר, ההווה והעתיד המשפחתי והעסקי.

לצד הערך המשותף היתה ללא ספק הבנה של האב שהוא זקוק לבתו על מנת להציל את מפעל חייו. כמו אצל יזמים רבים, העסק היה בנו האהוב באמת של האב. כדי להציל אותו, הוא היה מוכן ללכת רחוק עד כדי סולחה עם הבת.

והפוליטיקה? נראה שגם היא מתנהגת בדומה לעסקים משפחתיים. כדי לזכות בקולות הבוחרים צריך להחזיר הביתה את הבן הגולה. אבל את זה ניתן לבצע רק כאשר קיים משהו מאחד מעל הכבוד והחשבונאות. אידאולוגיה, ערכים, או חזון משותף. אלו נשמעות מילים מופשטות ורחוקות, אך ביום פקודה, הן מתבררות כמכריעות.

*  *  *

כרגיל, לבלוג מצורפת תמונה של הצלם יובל דביר, ניתן לראות עבודות נוספות שלו באתר http://www.yuvaldvir.com.

אשמח לקבל פניות בכל נושא לכתובת האימיילtamar@dorot.biz. שלכם, תמר

הפוסט פורסם בבלוג "עסק משפחתי" הנמצא ב-Cafe The Marker http://cafe.themarker.com/blog/472089/.