לתת - מהות התרומה
ביום חמישי שעבר השתתפתי באזכרה לאחיין שלנו נדב מלוא, שנפל בלבנון לפני 15 שנה. הוא היה בחור צעיר, יפהפה מבפנים ומבחוץ. למרות 24 שנותיו הוא השאיר אחריו בכתב ובדוגמא אישית מסר של מנהיגות צנועה וערכית, המשמש השראה לדור של מפקדים, לוחמים ואזרחים.
אחת הדרכים שבהן משפחתו מנציחה אותו היא מפעל מלגות לסטודנטים נזקקים, אשר עם קבלת המילגה מתחייבים לבצע עבודה התנדבותית במשך תקופת לימודיהם. במהלך האירוע שהתקיים בשבוע שעבר עלו הסטודנטים אחד אחד וסיפרו בביישנות די גדולה על עשייתם ההתנדבותית. זה היה מרגש! כל אחד מצא לעצמו פעילות התואמת את כישוריו והצליח לתעל חלק מהזמן שהתפנה לו בזכות המילגה לעבודת קודש עם נוער, עם נפגעי סמים ונזקקים אחרים.
ישבתי והקשבתי להם והתרגשתי, ופתאום הבנתי! הבנתי שעם כל מסירותם של מתנדבים אלו, הם לא היו יכולים לעשות את מה שעושים ללא משאבים כספייים (ולו אף קטנים) שיניעו את הגלגל ההתנדבותי. אחרי הכל Money makes the world go around!
למה אני מספרת את זה? כי בוועידת הפמילי אופיס וניהול העושר עליה כתבתי בפוסט הקודם ישבתי כמאזינה לשני פאנלים שעסקו בפילנתרופיה. באולם גדול שאך שעה קודם לכן היה מלא מפה אל פה בהרצאה על אפיקי השקעה ושיקולי מס, ושעכשיו ישבו בו כעשרים איש בלבד, שמעתי את שירה רודרמן אומרת שהמגזר השלישי בישראל זקוק ל-10 מיליארד ש"ח. מתוכם, רק מיליארד אחד נתרם ע"י בעלי הון פרטיים. עוד אמרה שהישראלים אוהבים לספר שהם תורמים את זמנם וקשריהם, אך ממעטים לצרף לאלו גם את כספם.
בפאנל ישבו שני אורחים מחו"ל: ג'ודי שטרן-פק מארה"ב, פסיכולוגית שכתבה ספר על כסף ומשמעות, וסטפן ברניקמאייר, צאצא למשפחת תעשיינים גדולה באירופה, העוסק היום בתחום שקרוי Impact Investing. על פי הויקיפדיה המונח מתייחס ל"השקעות המבוצעות על בסיס קריטריונים פיננסיים של החזר השקעה, יחד עם קריטריונים של השפעה חברתית וסביבתית של ההשקעה על התהליך העסקי ועל צריכת התוצרים שהעסק מייצר. משקיע כזה שואף ליצור תרומה חברתית, או שיפור הבריאות של הסביבה, תוך כדי השגת כדאיות כלכלית".
השניים דיברו בעצם על מה שהנתינה תורמת לנותן, כי סברו שמה שהיא נותנת לחברה המקבלת, הוא מובן מאליו. אבל תוך כדי דיבור ראיתי את העיניים שלהם סוקרות את הקהל הזעום שישב באולם ואומרות: "זהו הרי הסיפור כולו".
כאופטימית כרונית אני רוצה להזכיר גם את הצד השני של המטבע, ואת דבריו של צ'רלס ברונפמן בכנס של ה- Jewish Funders Network בירושלים לפני שנתיים, בו אמר שהוא מסיר את הכובע בפני עקומת הגדילה של התרומה הפרטית בישראל. "אני מסרב להיות ביקורתי", אמר לדנה וייס שניסתה לשווא לסחוט ממנו ביקורת על הישראלים שאינם תורמים. "העושר בצפון אמריקה הוא בן למעלה מ- 100 שנה. העושר בישראל הוא צעיר מאד. יחסית לגילו הוא מראה עקומת גידול יפה, ואני אופטימי", אמר ברונפמן.
ידוע שהראייה והשמיעה שלנו מכווננות למה שמעניין אותנו. מי שבונה בית למשל רואה בכל מקום אריחים לריצוף. מכיוון שאני עסוקה לאחרונה בנושא הנתינה הכספית בישראל, אני מוצאת נגיעות של העניין בכל מקום. הנה כך, לפני שבוע התקיים מפגש נשים אינטימי וסגור בו השתתפו כ- 15 נשים ממשפחות עושר. המפגש היה יוזמה משותפת שלי עם עו"ד יפעת גינסבורג וסיגל שפירא ממריל לינץ', ועסקנו בו בניהול משפחה וניהול עושר ממבט נשי.
היה נעים, מעניין ומלמד. שמעתי שם את אהובה ינאי מספרת שכאשר משפחתה הפכה ממשפחת מעמד ביניים מסודר למשפחה אמידה, היא ובעלה אמרו: "איזה יופי, עכשיו נוכל לתת יותר"! זהו משפט שאינני שומעת הרבה והוא חימם את ליבי.
למה אני עסוקה בכך? כי לכל אחת מהמשפחות שהקימו עסק מצליח או ירשו את פירות ההצלחה של אבותיהם יש יותר מכפי צרכיה. אבל אף אחת מהמשפחות האלה לא יכולה להשתמש בכספה כדי לנתק עצמה לחלוטין מהסביבה בה היא חיה: אם לא נשקיע בביעור האלימות, היא תפגע גם בעשירים. אם לא נטפח מערכות חינוך ומחקר, הרופאים שיטפלו בנו בעת חוליינו יעשו זאת ברמה ירודה. ואם לא ננקה את האויר והמים של כולנו, ננשום את הזיהום ונשתה את הרעלים, כולנו. אין מפלט!
אסיים במדרש תנאים העוסק בנתינה. אפשר להתייחס אליו כאגדה, ואפשר גם לראות בו מסר לפיו השפע מסתובב בעולם והמשפיע ממנו על האחר, מקבל אותו בחזרה, בדרך כזו או אחרת.
"אלעזר איש בירתא, כאשר היו רואים אותו גבאי צדקה, היו מתחבאים מנו, שכל מה שהיה איתו – היה נותן להם.
יום אחד הלך לשוק לקנות נדוניה לביתו. ראוהו גבאי הצדקה וברחו ממנו.
הלך ורץ אחריהם, אמר להם: השבעתי אתכם: במה אתם עוסקים? אמרו לו: ביתום ואלמנה. אמר להם: העבודה – שהן קודמין לביתי.
לקח כל מה שהיה בידו ונתן להם. נשאר לו זוז אחד וקנה בהם חיטים, ועלה והשליכם באסם.
באה אשתו ואמרה לבתו: ראי מה הביא אביך? כל מה שהביא הניח באסם. באה לפתוח את דלת האסם, ראתה שהאסם מלא חיטים, והם יוצאות בסדק הדלת ואין הדלת נפתחת מרוב חיטים.
הלכה בתו לבית המדרש ואמרה לו: בא וראה מה עשה לך אוהבך (הקב"ה)!
אמר לה: הרי הן הקדש עלייך, ואין לך בהן אלא כאחד מעניי ישראל! " (בבלי, תענית כד,ע"א).
אתר דורות עלה לאוויר בשעה טובה, וכולכם מוזמנים לבקר בו: www.dorot.biz. להתראות בפוסט הבא.
הפוסט פורסם בבלוג "עסק משפחתי" הנמצא ב-Cafe The Marker http://cafe.themarker.com/blog/472089/.