סיפור לשנה החדשה שמתחיל בשכול ומסתיים באופטימיות גדולה

בחרתי בסיפור רגיל לכאורה, אבל בעצם יוצא דופן. מקרה זה, בו עסקתי השנה, מעניק לי השראה ואופטימיות גם לשנה הבאה.

דלית הגיעה אלינו בעקבות ערב עיון שקיימנו בהתאחדות התעשיינים בנושא המשכיות בין-דורית. היא אשה חמה ומאירת פנים, נטולת פוזות ומניירות, שפתחה את השיחה בכך שהיא מחפשת כבר כמה זמן את הגוף המתאים ללוות את משפחתה בגיבוש אמנה משפחתית, ובעקבות ההרצאות שלנו, נראה לה שמצאה את מבוקשה.

במהלך שעתיים של שיחה מרתקת התוודעתי לחברת בנייה קטנה ואיכותית מצפון הארץ הנקראת "תורג". דלית, בעלת השליטה ויו"ר החברה, קיבלה אותה לפני כעשר שנים לאחר שבעלה ומייסד החברה, אליעזר תורג'מן, נהרג בתאונת טיס. ברגע אחד מצאה עצמה דלית מתמודדת עם טרגדיה אישית נוראה, חמישה ילדים שאחד מהם בעל צרכים מיוחדים וחברת בנייה פעילה שאותה הכירה באופן מוגבל.

דלית התגייסה לכל המשימות: היא עטפה את ילדיה בחום ואהבה, תוך שהיא דואגת לצרכיו של הבן עם המוגבלויות, מעורבת במערכת החינוך היישובית ותורמת לפעילות התרבותית והספורטיבית של היישוב. במקביל, לקחה לידיה את מושכות החברה, תוך שהיא מאפשרת חבל ארוך למנהל התפעול, כך שיוכל לנהל את הפעילות השוטפת, בהנחייתה. אחרי ארבע שנים, כשביקש לקבל מניות בחברה, ענתה דלית ללא כל שהייה או היסוס: "צר לי, המניות האלה אינן שלי, ולא ביכולתי לתת אותן למישהו. אני רק שומרת עליהן כפיקדון מאליעזר, עבור ילדיי".

את המנכ"ל הבא של תורג בחרה דלית בעצמה, בחור צעיר ומוכשר שהחברה היוותה עבורו הזדמנות לצמיחה אישית ומקצועית. בינו לבין דלית נוצרו יחסי אמון מופלאים. בעיניי, מכל הסיפור המיוחד של דלית וחברת תורג, יחסי העבודה בינה לבין המנכ"ל הם הדובדבן שבעוגה. יש שם מערכת נדירה של חלוקת עבודה ברורה, למרות שאינה כתובה: הערכה וכבוד של המנכ"ל כלפי דלית, למרות חוסר היידע המקצועי שלה בתחום הבנייה, ויחסי אמון המאפשרים דיון פתוח על הכל, כולל טעויות, כשלונות ומחשבות על עתיד העסק וההמשכיות הבין-דורית בו.

בסיום השיחה נפרדתי מדלית בחיבוק חם (כי איתה פשוט אי אפשר אחרת), לאחר שהסכמנו על הדרך שבה נתחיל בתהליך של הכשרת הילדים לבעלות עתידית.

לקראת מפגש הסדנא עם דור ההמשך, אותו קיימתי יחד עם עמיתי מנחם מספר חודשים מאוחר יותר, ידעתי שאפגוש קשר קרוב, חזק מאוד, נטול תחרות וקנאת אחים. לעיתים קרובות הורות חסרה (בעקבות מות הורה, מחלת הורה וכדומה) יוצרת ליכוד יוצא דופן בין הילדים ונאמנות מוחלטת, הנמשכות כל החיים. את התופעה הזו הכרתי מקרוב: אבי ושלושת אחיו התייתמו מאב בגיל צעיר מאוד, וגודלו על ידי אמם. הם האריכו ימים עד מעבר לגיל 90. מעולם לא היה ביניהם ריב, דאגתם זה לזו חצתה גבולות גיאוגרפיים ושנות פרידה, ונאמנותם האחד לשני היתה מוחלטת.

מה שלא ידעתי הוא שאפגוש איזון: מעין מינון נכון של חיפוש אישי ועצמאי של דרך, יחד עם קירבה ופירגון.  מחוייבות לעסק המשפחתי שאבא הקים, יחד עם הבנה שהעסק מהווה רשת בטחון אך לא "פרה חולבת". בירור מתמשך של כל אחד מהאחים סביב נושא הכסף, עם הכרה צומחת שהכסף יכול להיות מנוף למימוש ולעשייה, ובלי שמציאותו תכתיב בחירות זרות לעולם הערכים שלהם.

ההצלחה של העסק המשפחתי הזה הוא האיזון: יש שפע, אך לא מוגזם. קיימת קירבה משפחתית אך לא סימביוזה. שוררת תחושת בטחון כלכלי אך לא תלות. הולכת ומתפתחת מחוייבות לעסק, אך לא על חשבון קריירה אישית. יש כבוד ודאגה לאם, יחד עם מקום לבניית תאים משפחתיים אישיים. בקצרה, איזשהו איזון ושלמות שנראים פשוטים אך בעצם כה מיוחדים.

הסיפור הזה הוא מקור השראה עבורי, ודוגמא חיה של מה שאנחנו מספרים ללקוחותינו, על השאיפה לאיזון בין שלושת המעגלים של עסק משפחתי: המשפחה, הבעלות והניהול, תוך צמיחה אישית של כל אחד מחברי המשפחה. זוהי מערכת משפחתית-עסקית שבה עמוד השידרה הערכי מכוון את ההתנהגות, הן בצמתי החלטה מכוננים כמו במקרה של בקשת המניות על ידי מנהל התפעול, והן באורח החיים והנתינה היומיומית בתוך יישוב כפרי קטן. זהו סיפור שבו שכול, קושי משפחתי ואתגרים עסקיים הניעו ללקיחת אחריות ולעבודה קשה, באהבה, באופטימיות ובחום.

מובן שביקשתי את רשותה של דלית לספר את הסיפור, ואף נעניתי בחיוב. בחרתי להביא אותו כעת, כשכולנו מאחלים לעצמנו ולידידינו שפע של איחולים לשנה החדשה. אנחנו מבקשים לעצמנו ולאחרים הרבה מהכל: הצלחה, בריאות, אושר משפחתי, חברויות, שפע כלכלי, שמחה, אהבה, ריבוי, כושר, קידום ועוד.

כן, אני מצטרפת לכל האיחולים שמניתי לעיל ועוד אחרים ששכחתי למנות. יחד עם זאת, אני מזכירה לעצמי ולכולנו שכל אחד מהם צריך להיות במידה. לא ברעבתנות. לא ב"חזירות". הכל במידת אנוש.

הסיפור של דלית ומשפחתה הוא דוגמא מעוררת השראה עבורי. אני מאחלת להם, לכם הקוראים, לעצמי ולמשפחתי, שנשכיל להתמודד עם הקשיים הקיימים, ואלו שעוד יבואו לנו, מתוך שאיפה לאיזון ומתוך ידיעת המידה הנכונה, ושנדע לעטוף את הכל באופטימיות, חום ואהבה.

חג שמח ושנה טובה.