המסע - עבר, הווה, טיבט

מאז שובי, אני מנסה לארגן את הרשמים והתובנות לתוך כמה פוסטים בבלוג. כרגיל, מה שחוויתי היה שונה מהציפיות. על כך כבר אמר א.ב. יהושע, שאם יש בימינו עוד מקום למסתורין ולהפתעות, זהו המסע. אז נצא לדרך.

אי אפשר לעסוק בטיבט בלי לדבר על סין. זו אחת ההפתעות הראשונות שהיו לי, מיד כשנחתנו בשדה התעופה של עיר הבירה לאהסה. השליטה הסינית בטיבט נוכחת בכל מקום: החל בתשתיות המודרניות והמתקדמות – שדה תעופה, כבישים, רכבת, תקשורת סלולרית ומבני ציבור, דרך ההגירה המאסיבית של סינים לערי טיבט, וכלה במחסומי הדרכים המוצבים אחת לכמה קילומטרים, בהם נדרש כל אחד להציג רשיון מעבר.

הטיבטים חיים את עברם. הסינים חיים את עתידם.  ובתווך נמצא ההווה רווי הניגודים והתעתועים, בו אלו ואלו מנסים לשרוד.

לטיבטים היסטוריה ארוכה ועשירה של מנהיגות רוחנית ומדינית. הם מגדירים עצמם כקבוצה אתנית בעלת לאום ודת משלה. המקדשים, הנזירים ודגלי התפילה הם חלק אינטגראלי מחיי היומיום שלהם, אבל ברור לעין שאלו הם רק שרידי עבר הולכים ונחנקים, הולכים ומתנוונים. בכל אתר היסטורי ודתי עומד המבקר מול מה שהיה לפני מהפכת התרבות, ומה שנשאר אחריה. זוהי נקודת השבר שממנה לא נראית תקומה – לפחות לא בתוך הגבולות הפיזיים של טיבט. המדריכים שאתם טיילנו היו שניהם בוגרי דרהאמסלה, מתלמידי הדלאי למה.  שניהם חזרו לטיבט בעידודו, אך מצאו עצמם נטולי דרכון, ולמעשה אסירי עולם בארצם שלהם. אחד מהם רווק מבחירה, כי מה טעם להביא לעולם דור נוסף של אסירים? השני בעל משפחה, אך כל מהותו אומרת חוסר עתיד.

הסינים לעומתם, חיים את המחר. השלטון המרכזי מתכנן קדימה, ערים חדשות צומחות יש מאין, מבוגרים וילדים נמצאים במרדף הישגים מטורף. העתיד הוא המטרה, בעוד שההווה הוא הפרוזדור המוביל אליה.

והעבר? אנחנו התיירים מבקרים לאורך החומה הסינית והעיר האסורה כדי לקבל מימד היסטורי של המדינה, אבל אצל הסיני הממוצע, זה לפחות הרושם שאני קיבלתי בטיול, העבר הוא מעורפל למדי. המדריך הסיני שלנו היה יתום מאב שנהרג במהפכת התרבות, כשהוא היה תינוק. הוא גדל אצל סבתא שהיתה ממנהיגות המתנגדים למהפכה, ונשלחה לכפר מרוחק לעבוד כאיכרה. הוא סיפר שבבית הספר לא לומדים על מה שקרה לסינים בזמן מהפכת התרבות, והדור הצעיר יודע מעט מאוד על ההיסטוריה של העת החדשה בסין.

מה הקשר בין הביקור בטיבט לעסקים משפחתיים, ישאל הקורא.

ובכן, בעסקים משפחתיים צעירים (דור ראשון ושני) הנהנים מצמיחה עסקית מואצת, אני מרגישה לעיתים כמו בסין. יש דינמיות, בטחון עצמי ביכולת להמשיך את ההצלחה, וגישה המבטלת כל דיון על מורשת וערכים כבזבוז זמן לא יצרני. הסביבה משדרת התפעלות והערכה, ומחזקת את תחושת בני המשפחה שהכל בסדר, גם אם זרעי המשבר הבא כבר מבצבצים.

ומצד שני, דמיינו מקדשים מפוארים, שריח האין עתיד מבצבץ מתוכם: האם אתם מכירים כאלה בסביבתכם? האם הרגשתם לאחרונה שהמקדש המפואר שלכם מנציח את העבר, שהצמיחה נעצרה כבר לפני כמה שנים ואין כיוון להתחדשות? האם קלטתם בשיחות עם בני משפחה מיטיבי ראות את תחושת הייאוש, בעוד שאחרים עוצמים עיניים? האם אתם מריחים לפעמים את ריח ה"אין עתיד" עולה מתוך המקדש המשפחתי שלכם?

אני פוגשת כאלה בכל שבוע. אני עדה לניסיונות לגרש את אדי הריח על ידי תרסיסים של חופשות משפחתיות מפנקות, מכונית חדשה ושיפוץ בית יקר. אבל הריח נשאר. הוא מסתלק רק כאשר מחליטים לשאול שאלות אמיתיות.  לבחון הנחות יסוד, לזהות את עיקרי המורשת והערכים ולבצע התאמה אמיצה לצרכים העכשוויים והעתידיים.

והנה, הפרוייקט הראשון שאליו חזרתי עם שובי מטיבט עוסק בקבוצה של בני דור המשך שלקחה על עצמה לתכנן את עתידה, כקבוצה וכאוסף של אנשים יחידים. בתחילת התכנית הם הגדירו שלוש מטרות אופרטיביות. אחת מהן היתה: "לחבר את בני דור ההמשך לשרשרת הדורות של המשפחה".  לצורך כך למדו חברי הקבוצה את ההיסטוריה של הסב המייסד, התעמקו בערכים שהנחו את הדורות הקודמים בנקודות קריטיות והקדישו מאמץ ליצירת שיח ביניהם לבין הוריהם, על ההמשכיות הבין-דורית.

איש מחברי הקבוצה אינו מיועד למלא תפקיד ניהולי בעסק המשפחתי, ומשום כך היה נראה לפעמים שזהו מקרה של עבר מפואר ללא עתיד. אבל חברי הקבוצה בחרו לחפש לעצמם דרך של עשייה ומשמעות, הן כקבוצה והן כיחידים. לצורך כך הם החליטו לחזור לשורשים, לזהות את יסודות המקדש המפואר ולהתאים אותם לזמן הזה ולצרכים שלהם. לבנות זהות שיש לה עתיד, המבוסס על העבר.  לחיות שורשים ולהצמיח מהם עלים ופירות.

המסע לטיבט רק העמיק את הערכתי לדרך האמיצה של קבוצת הצעירים הזו. הם מתאמצים כדי להגדיר עתיד שלא יהיה רק המשך ישיר ופשוט של העבר. הם מחפשים דרך מותאמת לנסיבות חדשות ותפורה על פי מידותיהם האישיות. זה מצריך תכנון, אומץ ויצירתיות. אבל הם גם מבינים שהשורשים הם הנותנים את היציבות בזמנים של סערה ורעידות אדמה.

אי אפשר לבקר בסין בלי להתייחס למדיניות הילד האחד למשפחה. על כך, וגם על היאק הטיבטי, בפוסטים הבאים.

כמו תמיד, אשמח לקבל פניות עם הערות, שאלות והצעות לנושאים לכתיבה, ישירות לכתובת האימייל שלי tamar@dorot.biz. שלכם, תמר