קבלת החירות, לקיחת האחריות ומה שביניהם

כולנו חיים היום בחירות גדולה הרבה יותר מזו שהיתה מנת חלקו של הדור הקודם. זו תופעה עולמית, אבל גם התפתחות ייחודית של עם ישראל בארצו. יש עוד מקום לשיפור, לצד סיבה להודות על היש. אבל קבלת החירות טומנת בחובה גם לקיחת אחריות, שכן כשאני חופשי לבחור את מעשיי, אני גם אחראי לתוצאות. בנוסף,  אפשר לבחור להרגיש חופשי אך החירות מאפשרת גם להמשיך להרגיש קרבן, או להחליף עבדות אחת באחרת.

כל אלה בחירות שאדם חופשי לעשות.

כדי לנהוג באחריות צריך להכיר את החלופות האפשריות ולהבין את השלכותיהן. לעיתים נחוצה למידה, פעמים אחרות נדרשת רגישות לזולת והקשבה לסביבה. מה שנחוץ תמיד הוא עמוד אש פנימי המורה לנו את הדרך: ערכים מובילים ואמונות בסיסיות שמנחים אותנו בצמתים שבדרך, או במצבים של התנגשות בין רצונות.

היתה לי הזכות לשמוע השבוע את סיפוריהם של שני בני דור המשך למשפחות רב-דוריות ורב-ענפיות מוכרות. הסיפורים היו שונים מאוד, אבל משניהם עבר מסר אחד: היתה במשפחה אמונה בסיסית או הנחת יסוד לגבי מה חשוב ולאן שואפים. היו ערכים מובילים, ועשיית כסף בהחלט לא היתה חלק ממערכת האמונות והערכים האלו. הכסף היה אמצעי חשוב, אך לא מטרה.

מכאן התחיל הניווט המורכב והמפותל בחיפוש אחר ערכי המשפחה ואופי המורשת. אצל כל אחד מהם היו בחירות לא קלות, היו התמודדויות מול בני משפחה וחיצי ביקורת מהסביבה, אבל כל אחד מהם לקח ברצינות את החופש לבחור ונהג בו באחריות.

רובינו לא נמצאים במצב של עבדות או נטילת חופש פיזי. איננו צריכים להיאבק על החופש מ…., אבל מוטל עלינו לעסוק במציאת החופש ל…..,  וזוהי משימה גדולה.

לשבת יחד סביב שולחן הסדר.

אצל רבים מאתנו הישיבה המשותפת עם בני משפחה מעוררת מתחים, קשיים, קונפליקטים חדשים וישנים. רעיה שטראוס, אשה עם נשמה גדולה וגם אדם שחווה קונפליקטים ומאבק על הדרך האישית שלה, לימדה אותי שמשפחה צריכה אמונה אחת מלכדת: ערך או מטרה שחייבים להיות גדולים מהיומיום וגדולים מהיחיד. משהו גדול מאתנו, שתחתיו יכולים להתקיים ההבדלים, הקונפליקטים והתהיות.

אני מזמינה כל אחד מאתנו לשאול את עצמו/ה מה מלכד אותנו? מה משותף לכולנו היושבים סביב השולחן, ומה חשוב לנו ביחד? דרך המשקפיים האלו, ההבדלים עשויים להראות קצת יותר קטנים.

ולסיום, חברתי תמר נאור זימנה לידי את השיר היפה של  אמנון ריבק על המצרי שבתוכי.  אני שמחה להעביר אותו הלאה, ובטוחה שהוא ייצור אצל כל אחד את התהודה המתאימה לו.

כָּל אָדָם צָרִיך מִצְרַיִם – אמנון ריבק

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ

אֵיזוֹ מִצְרַיִם,

לִהְיוֹת מֹשֶׁה עַצְמוֹ מִתּוֹכָהּ

בְּיָד חֲזָקָה,

אוֹ בַּחֲרִיקַת שִׁנַּיִם.

כָּל אָדָם צָרִיך אֵימָה וַחֲשֵׁכָה גְּדוֹלָה,

וְנֶחָמָה, וְהַבְטָחָה, וְהַצָּלָה,

שֶׁיֵּדַע לָשֵׂאת עֵינָיו אֶל הַשָּׁמַיִם.

כָּל אָדָם צָרִיך תְּפִלָּה

אַחַת,

שְׁתֵּהֵא שְׁגוּרָה אֶצְלוֹ עַל הַשְּׂפָתַיִם.

אָדָם צָרִיך פַּעַם אַחַת לְהִתְכּוֹפֵף –

כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף.

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ

אֵיזוֹ מִצְרַיִם,

לִגְאֹל עַצְּמוֹ מִמֶּנָה מִבֵּית עֲבָדִים,

לָצֵאת בַּחֲצִי הַלַּיִל אֶל מִדְבַּר הַפְּחָדִים,

לִצְעֹד הַיְשֵׁר אֶל תּוֹך הַמַּיִם,

לִרְאוֹתָם נִפְתָּחִים מִפָּנָיו לַצְּדָדִים.

כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף,

לָשֵׂאת עָלֶיהָ אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף,

כָּל אָדָם צָרִיך לְהִזְדַּקֵּףְ.

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ

אֵיזוֹ מִצְרַיִם.

וִירוּשָׁלַיִם,

וּמַסָּע אָרוֹך אֱחָד,

לִזְכֹּר אוֹתוֹ לָעַד

בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם

חג שמח לכולכם.  נשתמע אחרי החג.

שלכם, תמר