שאלה כה נפלאה: איך אני יכול להשקיע בחלום שלך, בתי?
לאחרונה שאל אותי עמית לעבודה, יועץ ב- UBS, האם אני מיישמת את מה שאני ממליצה ללקוחותיי עם משפחתי שלי. בעודי הופכת בשאלה הזו בראשי, התחלתי לקרוא את ספרו החדש של ידידי ג'יימס יוז: The Voice of the rising generation, ומצאתי את בו את ניסוח התשובה לשאלה של עמיתי.
מדובר בספר המשך לספרם הראשון של יוז ועמיתיו שיצא לאור בעברית על ידי UBS, ונקרא: "מעגל הנתינה". הספר הראשון נכתב להורים המבקשים להעביר נכסים לילדיהם באופן שיצמיח ויעשיר את חייהם, בעוד שספר ההמשך מכוון לדור הצעיר ועוסק בסוגייה מהצד המקבל: איך יכולים צעירים שגדלו במשפחות בעלות נכסים ותחת הורים מצליחים ומשפיעים למצוא את קולם ודרכם, ולהיות בדיאלוג על כך עם הוריהם.
כמו "מעגל הנתינה", גם הספר הזה נגיש, מעניין ונוגע ללב. לצערי, לא נתרגם אותו לעברית, אבל ניתן למצוא אותו באמאזון או בכל חנות ספרים אחרת.
המחברים מספרים בו על מפגש עם קבוצת צעירים בני משפחה מורחבת אחת, המוקדש כולו לזיהוי החלום האישי של כל אחד מהמשתתפים. לקראת סוף המפגש, לאחר שהצעירים הספיקו כבר להגדיר את חלומם ולשתף בו את חברי הקבוצה, מצטרפים ההורים. כל הורה מראיין את בנו או בתו, שומע מהם על חלומם, ולבסוף שואל: "איך אני יכול להשקיע בחלום שלך, בני?"
לטעמי, זוהי שאלה נפלאה! אולי הטובה מכל השאלות שהורה יכול לשאול את בנו או בתו הצעירים.
מדוע?
ראשית, מפני שעצם הצבת השאלה כבר מוכיח שההורה אכן מעוניין להכיר את העולם של בנו או בתו, על החלומות והשאיפות שממלאות אותו. שנית, ההורה השואל מבין שכדי להצליח אדם צריך לעסוק במימוש חלומותיו הוא, ולא במימוש חלומותיהם של אחרים. השאלה משחררת את הצעיר/ה מהחובה להגשים את חלום הוריו ומעמידה את משאבי ההורה לרשות הצעיר. ושלישית, המילה "השקעה" אינה מצומצמת כמובן להשקעה כספית. היא יכולה לכלול בתוכה השקעה של עצה, חניכה, קשרים, ברכה, תמיכה רגשית, ועוד.
וכך, תוך כדי עיון בספר, מצאתי את התשובה לשאלה ששאל אותי עמיתי מ- UBS. אין לנו עסק משפחתי, וכל אחד משלושת ילדיי בחר במסלול קריירה אחר. אבל בן זוגי ואני בהחלט מקיימים את מה שאני מלמדת את לקוחותי: אנחנו משקיעים בחלומות של ילדינו.
כשהבן שלנו חזר מחו"ל עם כלתו האמנית, היה ברור לכולנו שבהיעדר מתקן וציוד לביצוע האמנות הפלסטית שלה, היא תצטרך לוותר על החלום. אולי תוכל להעביר חוגי אמנות במסגרת המתנ"ס בשעות אחר הצהריים, אבל בוודאי לא ליצור עבודות משלה ולא לממש את היכולות שרכשה בתקופת לימודיה בחו"ל.
לא עוד, אלא שהיה לה חלום מגובש על מרכז שישמש מקום לאמנים צעירים היוצאים מ"בצלאל" וחסרים את המתקנים שיאפשרו להם להמשיך באמנותם. החלטנו להתגייס למשימה, וראשית העמדנו משאבים לשכירת מקום ולבנייה של הציוד. הייתי מעורבת במו"מ השכירות, במיון המועמדים לעבודה איתה ובתכנון המהלכים. שימשתי כחונכת, אוזן קשבת וגם לעיתים כתף לבכות עליה. במקביל, בן זוגי ישב שעות ארוכות בחשיבה משותפת על התכנון הכספי והשיווקי.
היום, ארבע שנים מאוחר יותר, החלום עדיין לא הוגשם במלואו. אבל אין מאושרת ממני כשאני מבקרת בסטודיו, רואה את העבודה מתבצעת, ונפגשת עם אמנים צעירים שעובדים בסטודיו ועם אנשים שבאים ללמוד את האומנות. לפעמים נצבט לי הלב על הקשיים והעבודה המאומצת של כלתי, על התשישות הפיזית ועל הלחצים והאכזבות, אבל אני נוכחת איך ההשקעה שלנו בחלום שלה מסייעת לה להפוך אותו למציאות.
חשוב לי לציין שאנחנו לא נותנים לילדים שלנו כסף נוסף: לא סוגרים להם מינוס בבנק, ולא פותרים להם את בעיות התקציב של זוג צעיר עם ילדים. אבל אנחנו משקיעים בחלומותיהם!
הפעם בחרתי לספר סיפור אישי. הוא דומה לסיפורים שאני שומעת מדי פעם מהמשפחות שאתן אני עובדת: הורים שיצרו בתוך העסק שלהם "פלטפורמה" למימוש החלום של הבן או הבת, או שנרתמו להגשמת חלום הילדים, כשותפים ומנטורים. ועדיין, ברבים מהעסקים המשפחתיים שמגיעים ל"דורות", המציאות הפוכה: ההורה עסוק בשאלה איך הבן / בת ישתלבו במימוש החלום שלו.
אין רע במסלול הזה, מלבד העובדה שהוא חסר את ממד התשוקה. החלום של ההורה המייסד היה מנוע התשוקה שלו. ומה לגבי הבן או הבת הממשיכים? הוא או היא יכולים להיות מוכשרים, משכילים וחרוצים, השאלה היא האם תהיה להם התשוקה שהיתה לאביהם או לאימם במימוש החלום.
ולסיום, אם יש לכם עוד דוגמא להורה שהשקיע בחלום בנו או בתו, אשמח להכיר אותה. ובכל מקרה, דברו עם ילדיכם, הצעירים הבוגרים, ושאלו אותם את השאלה הנפלאה: "כיצד אני יכול להשקיע בחלום שלך, בתי?"
בהצלחה!