ברית גורל וברית ייעוד - הרב סולובייצ'יק עושה ביזנס
חזרתי השבוע ממפגש בן יומיים עם קבוצת אחים ממשפחה שאיתה אנחנו עובדים. מדובר באחים בוגרים שלכל אחד ואחת משפחה משלו, שהתפנו מכל עיסוקיהם למשך יומיים והקדישו אותם לשיחות על הקשר ביניהם בעבר, בהווה ובעתיד.
מנחם, חבר ותיק בצוות "דורות" איתו הנחיתי את הסדנא, יודע כבר לצטט את מה שאני אומרת בסוף כל סדנא כזו: "הלוואי שמישהו היה עושה את זה עם הילדים שלי".
מה יש באירוע הזה שעושה אותו כל כך מיוחד וחשוב בעיניי? אספר את הסיפור ותשפטו בעצמכם.
לאותה משפחה, שבבעלותה חברה מצליחה אותה בנו ההורים מאפס, שלושה בנים ובת. הבכור, אילן, עובד בעסק המשפחתי כבר למעלה מעשור, אחותו הצטרפה לפני כשלוש שנים ועדיין לא ברור אם תמשיך בו, ושני האחים הצעירים נמצאים עדיין בשלב חיפושי הדרך. ההשתלבות הקלה והמוצלחת של אילן בחברה המשפחתית הרגיעה מאוד את ההורים, שהניחו שגם שלושת אחיו ימשיכו בדרכו עד שיום אחד רחוק הם יעבדו כולם בעסק ויהיו שותפים בבעלות עליו.
חלום אידילי של יזם בודד, שלעצמו לא רצה מעולם שותפים…
כפי שניתן לצפות, המציאות לא התאימה בדיוק להנחות / משאלות של ההורים. שתים עשרה שנים אחרי כניסתו של אילן לחברה, היה כל אחד מבני המשפחה במסלול חיים משלו. מפגשי השבת בבית ההורים סבבו סביב שיחות קטנות ונעימות על דא והא, ולמעשה האחים איבדו את הקשר הקרוב ביניהם. את מה שידעו זה על זו קיבלו דרך ה- What's Up ובאמצעות ההורים, שהמשיכו להיות ה"מרכזיה" לתקשורת המשפחתית.
כך זה התנהל עד שהאב הגיע לגיל 64 והחליט להסדיר את צוואתו, ובהקשר הזה מצא את עצמו עסוק בשאלות על עתיד הניהול של החברה והבעלות עליה. האב היה מוטרד באיזו מידה אילן יוכל לסחוב על כתפיו את משא ניהול החברה כולה, בעוד שהבעלות על החברה תתחלק בין ארבעת האחים. איך זה יעבוד? איך יתקבלו החלטות? האם הם יסתדרו? האבא דיבר על כך עם כמה מילדיו, הפציר בהם לחזור להיות פעילים בחברה וחיפש פתרון לדילמות המוכרות לכל ראש משפחה בעל נכסים!
כשאנחנו נכנסנו לתמונה התברר לנו שיש לאחים זיכרונות ילדות משותפים רבים, חוויות של אחריות הדדית ובסיס של אמון הדדי בלתי מעורער. אבל העתיד היה מעורפל עבור כולם. הצענו לקיים סדנת אחים במטרה לדון בעתיד ולגבש תשובה לשאלות המטרידות את האב. את מפגש האחים תכננו סביב ציר הזמן: עבר, הווה, עתיד. רצינו לשרטט איתם את המאפיינים של הקשר ביניהם בעבר, ולדון אתם בתנאים הנחוצים לשותפות עתידית.
בנקודה הזו עלה בראשי המאמר המכונן של הרב דב סולובייצ'יק "קול דודי דופק", שנכתב ב-1957 והפך לקלאסיקה של הגות עברית. הוא מסביר שם כי מה שמאחד את עם ישראל היא אותה ברית כפולה: ברית גורל וברית ייעוד – התנ"ך, ארון הספרים היהודי ושלושת אלפים שנות ההיסטוריה שלנו מאחדים אותנו בברית גורל. ברית הייעוד היא האתגר שלנו להגדיר את עתידנו כעם ואת דרכנו המשותפת לקראת עתיד זה.
אני מתנצלת מראש בפני כל מי שעלול לראות בהשאלה הזו פגיעה, אבל אני הרגשתי שבפני קבוצת האחים שישבה מולי באותו יום עמד אתגר דומה. "ברית הגורל" שלהם נכפתה עליהם בנסיבות לידתם למשפחה אחת ונשארה חזקה ונוכחת עד היום. כעת היה עליהם להחליט האם הם מתחייבים גם ל"ברית ייעוד", האם הם מזהים דרך משותפת. וכך בדיוק אמרתי להם.
האם הם רוצים להיות שותפים בבעלות העתידית על החברה? האם זו בחירה נכונה לכל אחד מהם לחוד ולארבעתם במשותף? האם גם אלו מהם שלא יעבדו בחברה יידעו להיות מעורבים ברמה הנכונה ובדרך המתאימה? כיצד יתגברו על אי הסכמות בעתיד למען אינטרס משותף? ולאן הם רוצים להוביל?
ככל שהתקדמה הסדנא התבררה באופן חד משמעי, תוך כדי הרבה צחוקים, דמעות וזכרונות משותפים, המחוייבות לברית הייעוד של האחים. כן, הם רוצים להיות שותפים בבעלות, רוצים להיות מעורבים בקבלת ההחלטות ורוצים להוות תמיכה משמעותית לאילן כמנכ"ל. את כל זה הם סיפרו לאביהם בשיחת הסיכום, שהיתה מרגשת במיוחד.
נותרנו עם עבודה רבה של בניית ה"איך": הקניית כישורים וידע, קביעת כללים לקבלת החלטות ובנייה של פורומים שיאפשרו את השותפות.
חשוב לי לציין שלא תמיד זו התוצאה. זכור לי מפגש דומה עם שלושה אחים שהגיעו לישיבת הבוקר ביום השני לסדנא שלנו, והודיעו לנו שלאחר לילה של שיחות ביניהם הגיעו ביחד להחלטה שלא להצטרף לעסק המשפחתי. למרות ברית הגורל החזקה והטובה ביניהם, הם בחרו שלא ליצור ברית ייעוד.
ובחזרה למשפט שלי ש"הלוואי שמישהו היה עושה את זה עם הילדים שלי": ההבחנה בין ברית גורל לברית ייעוד עזרה לי להבין, בפעם הראשונה, שמפגש מסוג זה שקיימנו השבוע עם בני המשפחה נחוץ רק למשפחות בהן שאלת הייעוד המשותף עומדת על הפרק. בין אם הייעוד ממוקד סביב עסק, נכסים, עשייה חברתית או כל עתיד משותף אחר – כשזה על הפרק יש ערך מוסף עצום לסדנת אחים שכזו. משפחתי שלי תמשיך כנראה את היחד שלה גם ללא סדנת אחים.